וובזולות גורגנזולות, בלשים כזבים ובתי משפט – טור ליום ששי

שבוע הספר עבר ונגמר, הטור השבועי חוזר לשגרה. הערה על המהומות, על עבודה בשבת ותרומתה למשק, איך לכתוב רב מכר במהירות, ועוד כמה הערות על המצב. יום ששי.

קדחת בצלחת

רועי סמיוני ב"הארץ" מספר לנו ש"קדחת המונדיאל היא כאב הראש של מעסיקי כל העולם". סמיוני מציין בדאגה כי "ירידת התפוקה בבריטניה למשל, תסתכם על פי הערכות של מומחים במיליארד דולר. ". מאיפה הם מביאים את המומחים הללו, מהיכן הם ממציאים את המספרים המשונים הללו אני לא יודע.  אלה שיודעים לספר לנו כמה חסך המשק מכל עשרים דקות של שעון קיץ, וכמה טריליארדים הלכו לאיבוד בעקבות גלישה באתרי פרשת שבוע בחברות שמעסיקות חרדים.

רציתי לכתוב שיש כאלה שכל כך חוששים לבזבוז זמן ותפוקה ולכן יאסרו על עובדיהם ללכת לשירותים בזמן העבודה. דוגמה קיצונית להדגים את הרעיון האבסורדי. אבל אז נזכרתי שזה כבר קרה.

(ואחר כך הזכירה לי חיותה את צ'רלי צ'פלין והשירותים ב"זמנים מודרניים")

 

עבודה ללא הפסקה, שבת ללא הצדקה

וישנם אחרים שלא מסתפקים בספיקת כפיים למראה עובדים הצופים בטלוויזיה באמצע היום. ד"ר אבי נוב בוחר להשתלח בחוקי השבת, ובכלל בקונספט המיושן של יום מנוחה.

אלפי שנים לאחר ההוראה הדרקונית במקרא האוסרת על עבודה בשבת, קיים איסור דומה בישראל. חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, אוסר על העבדת עובד במנוחה השבועית וכן אוסר על בעל בית מלאכה לעבוד בבית מלאכתו, על בעל מפעל תעשיה במפעלו, ועל סוחר בעל חנות בחנותו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3898426,00.html

הוא פותח במעשה המקושש, ומסביר בטוב טעם שחוק השבת נועד כדי לפנות את בני ישראל לעבודת האל ביום זה. משם הוא צועד בקלילות למסקנה

השפעות פוליטיות גרמו לממשלת ישראל לקבוע חוק לאיסור על עבודה בשבת – חוק המשולל הצדקה מוסרית או כלכלית. חוק השבת מנוגד לחופש הבחירה וחירות האדם. עקרון החירות מחייב את החופש הגמור של כל אדם להחליט לעצמו בסוגיות של אורחות חיים, דת ומצפון, ובכלל זה החלטה האם לעבוד או לא בשבת.

"השפעות פוליטיות" אצל קפיטליסטים מושבעים, הם שם קוד להחלטות לא רלבנטיות ולא כלכליות שקבעו כל מיני אנשים שחושבים שזכותם לקבוע רק בגלל שהם נבחרו בבחירות דמוקרטיות. ענין חמור מאד, דרגה אחת מתחת ל"פופוליזם זול" שזה הרעיון המופרך שפוליטיקאי צריך לענות על ציפיות בוחריו, ולא לציפיות האקונומיסט.

גם בג"ץ נדרש לנושא, כפי שמזכיר נוב במאמרו, כשהוא מצטט  באופן סלקטיבי את מה שנוח לו, ומחמיץ את הקביעה הכל כך ברורה של השופט ברק, האומרת:

"ביסוד החוק עומד הצורך החברתי-סוציאלי להעניק שעות מנוחה לעובד, תוך קביעת יום מנוחה אחד ויחיד המאפשר למשפחה כולה להיות יחד. זאת, תוך קביעה המבוססת על שיקול דתי-לאומי, כי המנוחה השבועית של יהודי תכלול את יום השבת".

לנוב זה לא נראה

גם אם מקבלים את הצורך בהבטחת מנוחה שבועית לעובד, רצוי היה שהמעבידים והעובדים יחליטו בעצמם על שעות המנוחה השבועית הנוחות להם.

אני לא מדבר על הצירוף בנשימה אחת של "הצדקה מוסרית" ו"הצדקה כלכלית", לזה התרגלנו. אבל בכל זאת, זה מה שיש לך להגיד על הרעיון הנאצל לפיו אנשים לא חייבים לעבוד כל הזמן? על המשמעות הסוציאלית של שחרור מעבודה גם לאלה שגורלם לא שפר עליהם?  העולם החפשי הזה, שד"ר נוב שואף אליו, ובמידה רבה אנחנו כבר נמצאים בפתחו, הוא עולם בו אין דבר מלבד עבודה. בעולם של נוב יש שני סוגים של אנשים. אלה שנהנים מכספם ונחים עם משפחתם, ואחרים, שנדחקים כלכלית אל העוני, וכדי להחלץ ממנו הם "בוחרים" לעבוד בשבת במקום להיות בבית.  ד"ר נוב הוא מחסידי החופש, אותו חופש שמאפשר לכל אחד לישון מתחת לגשר אם הוא רק רוצה.

(עוד באותו ענין – שבת שלום וגדרות על מפעלים, ועצה לשמירה על כדור הארץ – כאן בסוף הפוסט)

כי עמנו אל

בעת כתיבת שורות אלה (אני נורא אוהב את הקלישאה הזו, סליחה), צועדים אל הכלא בלבוש שבת כמה עשרות הורים סוררים שממאנים לקיים את פסיקת בג"ץ. כדאי לנסות להביט רגע מהצד על הפרשה הזו ועל ספיחיה. צפי סער כותבת ב"הארץ" על מאבקים שיש להזדהות איתם וכאלה שלא. אני תוהה על אפליה מותרת ואפליה פסולה. בחזקת "ברור לכולם" שאפליה על רקע עדתי היא פסולה, ויש לקבל למוסד חינוכי כל ילד בלי תלות במוצאו. על זה נסב כל הסיפור כאן. אבל זה עניין מתמיה, הרי כל מערכת החינוך נשענת על פרדיגמת המיון. יש בתי ספר לאלה, ובתי ספר לאלה. ואני לא מדבר רק על הקשר הסוציולוגי ההדוק בין מוצא לבין הצלחה בלימודים, אני שואל מדוע אפליה על בסיס כשרון מלידה, שהילד לא עשה מאומה למענו, היא מוצדקת?

איך לכתוב רב מכר

בעיצומו של שבוע הספר, פירסמו בYNET טורים בנושא,  מעליהם הלוגו שיחדו לכבוד שבוע הספר, מדף ספרים כשבקצהו ניצב הקורא האלקטרוני של ידיעות עם הכיתוב משובב הנפש "סופו של הספר?" .

אולי כתשובה לענין, אורלי קראוס ויינר מפרסמת את המאמר הזה "כך תהפכו לרב מכר". הכותרת משונה קצת. התואר "רב מכר" מתיחס לספר ולא לסופר. (וראו הערתה המחכימה של ד"ר הדר פרי על "להפוך ל").  קראוס ווינר שכתבה כבר תשעה ספרים, מן הסתם כולם רבי מכר מספרת לנו:

כמאותגרת מתמטיקה נצחית, אני מתקשה להאמין שעליתי בלי כוונה על איזושהי נוסחה מנצחת לכתיבת רב מכר. איינשטיין המציא נוסחאות, אני ממש לא.

אז הנה,  לכל הסופרות המנויות על הבלוג – גזרו ושמרו.

חייבים סיפור טוב, ליצור דמויות מעוררות הזדהות, להשתדל לכתוב בנימה קלילה אירונית ומשעשעת,לשלב קטעים מרגשים,לשלב סיפור אהבה,לשזור רמזים שמנבאים את הסוף, לשלב במהלך העלילה מידע עיוני שקשור לספר, מרידה (רכה) במוסכמות, לזכור שרוב הקוראים הם בעצם קוראות, וכמובן – להיכנס מיד למבצעים בחנויות.

האמת? זה מזכיר לי את מגילת רות. בדיוק מתאים. חוץ מהמבצע בחנויות.

וכדי שלא תשחיתו זמן עבודה יקר ותאבדו מיליארדים למשק,אתמצת בקצרה עוד יותר –  סיפור דמויות אירונית אהבה רמזים עיוני קוראות חנויות

ובתמצית  סד"א ארע"ק באח"ב.

מפעיל וירטואלי

שאלה קטנה מספיחי YNET המספר לנו על מפעיל סלולארי וירטואלי.  אני תמיד חשבתי שהכוונה למפעיל הסלולארי שאני מנוי אצלו. את הכסף הוא לוקח, אבל כשאתה צריך שירות הוא נעלם למרחבי היקום הסלולארי המלא בהוראות "לחץ 1 לחץ 2 עד שתתיאש ותלך מפה". אבל לא – הכותב מסביר:

מה זה מפעיל וירטואלי? MVNO הם ראשי תיבות המתארים מפעיל סלולרי וירטואלי.

ואני שואל, אם ככה, מה זה הN וה O ?

כדאי לקרוא

בדרך כלל בפינה זו אני מקשר לבלוגים. הפעם, להודעה בפורום אופני כביש של תפוז. אילן אולמן, אושיה בתחום אופני הכביש כותב בעקבות מותו בטרם עת של אבי פירוז ז"ל, בזכות השמירה על הבריאות. טקסט מרתק, אולמן סוקר כאן, מתוך הווית סצנת אופני הכביש, ומזקק מתוכם עקרונות של גבריות, קפיטליזם, אגו וספורט.

דובי קננגיסר, על שפת האגם מספר על  ספרה של לין הנסן (Lene Hansen). ומתרגש התרגשות ניכרת מהמסגרת המתודולוגית לחקר השיח הפוסט-סטרוקטורליסטי.

בלוג חדש יחסית –  "מאה ואחת שערים".  המחבר אנונימי . השבוע הוא כותב על "ילדה קטנה יחידה ותמה" מסיפור עמנואל  ועל "לכל איש יש שם" ומה קורה כשלכולם אותו אחד לא מכיר את המחבר, לא יודע עליו כלום, אך יש את הרושם מכתיבתו שיש לו הכרות עמוקה עם החברה החרדית והדתית. ותודה לחיותה על ההמלצה. 

אפרת מהתגובות (וגם מבמקום תה) מסבירה למה היא לא ממליצה על פוסטים של אחרים.

וגם, עדנה אברמסון בבלוג "הרפובליקה הספרותית"  מספרת על שירות חדש שימליץ לכם מה לקנות ומה לקרוא. אני מעדיף שתקראו את הבלוג שלי, אם לא אכפת לכם.

ספר לשבת

עוד בילדותי, עת טיפחו בנו יושבי ההר הקטנים, בוני גוש עציון המחודש, את התודעה שאנחנו זן חדש (וערמומי) של פלמ"חניקים, אהבתי את ילקוט הכזבים. יש לי את המהדורה הראשונה, ואת השניה המורחבת קראתי שוב ושוב, עד יום מר ונמהר בה הכלב אכל לי מחצית. מאז חיפשתי את הספר חפש ושוב, ולא מצאתיו. בדיוק כשאמרתי נואש, החליטו להוציאו לאור מחדש בפורמט אלבומי.  . "פורמט אלבומי" הוא שם קוד לספר שאף אחד לא ממש קורא, אלא נותן במתנה והמקבל מעלעל בו חמש דקות בפרצוף מתלהב.בשבוע הספר רציתי לקנות את ילקוט הכזבים בדוכן. כזכור הם הציעו לי שלשה במחיר של שניים, בתוספת מענק לידה אם אתמיד חמש שנים בקריאת הספר. משהו מסובך כזה שאפילו אני, שיש לי תעודה מהאוניברסיטה בחשבון מעשי, התעייפתי. הלכתי לחנות רגילה, עם מוכרים שמציעים לך את הרב מכר האחרון, וקניתי אותו בחמשים אחוז אנחה. (ככתוב "לא אשחית – בעבור החמשים"). הספר יצא בשנה שעברה בפורמט אלבומי  בנוסף לאיורים (האלבומיים) צירף דני קרמן הערות לספר, וככה תוכלו לדעת מיהו אבו ליש, מי הוא אחיו של אבו ליש, ומי אחיו של אחיו של אבו ליש. (שלא לדבר על ליש עצמו). מידע מועיל ושימושי לחובבים, עם הערות היסטוריות. נאה ומשובח. חיים חפר אפילו הוסיף שנים עשר כזבים חדשים. אלא מה, הפורמט האלבומי הזה, עם המחיר המופקע לא מתאימים לפלמ"חניקים. עבד היה הולך עוד שלשים מטר אחורה לו היה רואה את זה.

(כן, אני יודע שזה הזמן להגיג פוסט ציוני. אבל אני לא)

ילקוט הכזבים – מהדורה מחודשת, מוערת ומצוירת, דן בן אמוץ וחחים חפר, העיר וצייר דני קרמן, אריה ניר הוצאה לאור, דביר הוצאה לאור, 2009, 238 עמ', 168 ש"ח

השבת אקרא את "לימסול" של ישי שריד . (עם עובד) ספר על חוקר שב"כ בזמן הפיגועים הגדולים של תחילת האלף הזה, הנקלע למשימה מורכבת, המחייבת אותו לבחון מחדש את ההווה והעבר. בעשרים הדפים שכבר קראתי יש המון אלימות ממוסדת. הספר הממסדי השני המונח לידו לקריאה הוא "בחול" של אגור שיף. (עם עובד) המתרחש בשנת 1973, קצת לפני המלחמה ההיא ומתחיל בגופה על החול. רפ"ק דינור, קצין המשטרה הבטוח בעצמו, מתחיל את החקירה ומוצא קשר לעברו. שני הספרים, כך נראה לי, מבקשים לתת לנו ערך מוסף יותר מסתם בלש, וליצור אמירה על החברה הישראלית אז ועתה. האם הצליחו במשימתם? דיווח מפורט יבוא על דפי בלוג זה.

אגב, כדי לעטר את הפוסט בתמונת הספר, חיפשתי בגוגל את שמות הספרים. מצאתי כמה התייחסויות, כולן מלאות ספוילרים להחריד. עד מתי יהרסו לנו ספרי מתח, אני שואל. עד מתי. תקראו אותן רק אחרי שקראתם את הספר.

הסקירה שלי, כדרכי, תהיה נטולת פרטי העלילה משמעותיים ועם זאת אנסה להגיד משהו משמעותי.

בלילה שבין שני לשלישי, במקום לישון במיטתי כחוק, קראתי בנשימה אחת את "האח הקטן" של קורי דוקטורוב. ספר מד"ב חדש בהוצאת גרף, ספק ספר לנוער ספק למבוגרים. המון טכנולוגיה, המון פוליטיקה של זכויות אזרח. סקירה מלאה תתפרסם כאן ביום שני.

 

לסיום

בערוץ 1 הפחיתו את רעש הוובזולות. עכשיו נותר להלחם רק בגורגנזלות הנוראות.

שיר לשבת

סר אלטון הגיע, למרות הספקות והפקפוקים, לא נעשה לו כבוד?

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=dfY5566r0QA&w=425&h=355]

7 Comments

  1. חיותה

    א. מה זה וובזולות, למען השם.
    ב. תשיג לך עותק (אלבומי) של "זמנים מודרנים" בבקשה, וצפה להנאתך בסצנת מכונת האוכל שנועדה לא לבזבז זמן עבודה, וכן בסצנה בשירותים, שבהם האח הגדול משגיח שהפועל לא יבזבז זמן רב מן הראוי.

  2. הלל

    לפעמים קשה לי לעמוד על הלוך המחשבה של סמולנים שכמותך, האמונים עלי המניפסט (לא החדש, זה של קרל קשישא). מה יצא קצפך על הביטוי "פופוליזם זול"?

    שתי המילים הללו באמת מתמצתות את הבעיה המהותית שבדמוקרטיה הכוללת בחירות כל פרק זמן קצר. כך יוצא שטווח קבלת ההחלטות של פוליטיקאים הוא 4 שנים (בתיאוריה. במַעַשׂ זה שנתיים לכל היותר), וזאת כאשר החלטות בנושאים הרי גורל כמו כלכלה וביטחון צריכים הרבה יותר טווח. פוליטיקאי שמחלק כסף לכל עובר ושב, שמבטל את כל המיסים ושמוריד גשם של ורדים בסתיו, אכן עונה על רצון בוחריו. לחודש הקרוב. זה ושכמותו אכן ראויים להיקרא "פופוליזם", אם כי יקר דווקא.

  3. גלעד סרי-לוי

    הלל, ידיחו אותך מאגודת הקפיטליסטים. להוריד מסי חברות ומסים למאיון העליון זה לא פופוליזם זול, זו מדיניות אחראית.

  4. את "לימסול" לא אהבתי, בלשון המעטה, ויש בו הרבה מאוד (מאוד!) קווי דמיון חשודים לסרט "ללכת על המים" של פוקס ואוחובסקי (אם תרצה, אפרט).
    מעניין מה תחשוב עליו.

  5. אזרח.

    אוהב לקרוא ומזדהה עם מה שאתה כותב בכל הנושאים,חוץ מהנושא של השטחים .איני מבין איך אדם אכפתי,מוסרי וחברתי כמוך,היודע שישראל לא סיפחה עדיין את השטחים הכבושים , אינו יוצא נגד ההתנחלויות הנבנות על השטח הכבוש,ואינו יוצא נגד הכיבוש והמעשים השליליים הנילווים אליו.

התגובות סגורות.