w1n510n and m1k3y על הספר "האח הקטן" מאת קורי דוקטורוב

האח הקטןממשלת ארצות הברית רוצה לקבל אפשרות קיצונית לרגולציה, צנזורה וחסימה של האינטרנט. לפי דיווח של אתר the daily beast, המקור לכך היא חומרת האיום הפוטנציאלי מצד האקרים, ומהלכי פריצה במימון ובהפעלת מדינות. תומכי החוק רואים בו מגן פוטנציאלי במקרה של התקפה מקוונת, בעוד מתנגדיו סבורים שמדובר בכלי שנועד להגן על השלטון ולא על אזרחי המדינה.  ממשל אובמה שואף לקבל כוחות שיאפשרו רגולציה של האינטרנט בקנה מידה נרחב, במידה ויעלה צורך לכך – מתוך אינטרס של ביטחון לאומי. הצעת החוק שתאפשר זאת נמצאת בתהליך חקיקה מואץ בקונגרס האמריקני.

  YNET 18.06.10

 

את הקטע הזה ראיתי תוך כדי כתיבת הביקורת על הספר "האח הקטן" של קורי דוקטורוב. לפעמים המציאות מקדימה, או שמא מדגימה, את ספרי המד"ב, במיוחד כשהם מדברים על העתיד הקרוב.

מרקוס יאלו הוא נער בן שבע עשרה מסן פרנציסקו, תיכוניסט עם נטייה להסתבך בצרות מיותרות. בבית הספר שלו התקינו מצלמות אבטחה חדשות, והוא מאד לא מרוצה. לרוע מזלו, בדיוק כשהוא מחליט להסתלק מבית הספר לטובת פעילות חברתית מועדפת, טרוריסטים מפוצצים גשר, ואלפי אנשים נהרגים. מרקוס וחבריו נאספים על ידי משאית מסתורית, ומוצאים את עצמם במתקן כליאה צף, נחקרים על ידי אנשי ה Homeland Security , הלא הם המשרד לבטחון פנים של ארצות הברית. אחרי כמה ימים גרועים במיוחד, בהם הם נחקרים לא בעדינות יתירה, הם משוחררים לביתם, ומצטערים לגלות שפחד הטרור נפל על העיר, ובשם בטחון המדינה אנשי המשרד לבטחון פנים מתייחסים לכל עובר אורח כאל טרוריסט פוטנציאלי, אם לא בפועל. מערכות מעקב מפוזרות בכל מקום, ושוטרים חוקרים כל מי ש"דפוס התנועה" שלו חורג מהנורמלי. מרקוס מחליט להשיב מלחמה שערה, ולהאבק בממשלה שהפכה את עירו האהובה למקום מדכא באופן מיוחד, עם הרבה מדי שוטרים ששואלים יותר מדי שאלות. כהאקר פעיל הוא מוצא דרכים ערמומיות במיוחד להפריע למערכות המעקב המתוחכמות לכאורה, וסוחף אחריו נערים ונערות. האם יצליח מרקוס להכניע את המשרד לבטחון פנים האימתני כל כך?

מרקוס וחבריו לדעה, הם גיבוריו של הספר החדש "האח הקטן" שכתב קורי דוקטורוב, תרגמה ענבל שגיב ויצא לאור בהוצאת גרף. דוקטורוב הוא בלוגר נחשב ואושיית אינטרנט בפני עצמו. עוסק רבות בטכנולוגית מידע ותרבות הרשת.

"האח הקטן" נראה ונקרא כספר מדע בדיוני. כוחה של ספרות המד"ב הוא ביכולתה לדמיין מציאות טכנולוגית אפשרית (ברמה זו או אחרת של סבירות) ולברוא בתוכה עולם מדומין הפועל לפי חוקים אחרים מאלה שאנחנו מכירים. במובן זה "האח הקטן" הוא ספר מד"ב. למרות שאלמנט המניפולטיבי טכנולוגית די מצומצם ולא ממש מרחיק לכת. לאחרונה התבשרנו כי תל אביב כולה תרושת במצלמות,  ממש כמו לונדון או דובאי. טכנולוגיות של זיהוי פנים ממצלמות הפכו נפוצות, והציטוט המופיע בראש הפוסט, נלקח כלשונו מאתר חדשות. כך שהעתיד הקרוב שהוא מדבר עליו, חלקו כבר כאן. הספר נמצא, לדעתי, על הגבול שבין ספרות מד"ב "רגילה" לבין ספרות נוער. למרות שגבול זה מטושטש למדי, כפי שקראתי אצל ענבל שגיב

……מכאן האמירה הצינית, שלא מיתרגמת טוב לעברית :

The golden age of Science Fiction is 12. כלומר, העולם (המדע-בדיוני) שייך לצעירים.

הספר כותב על עולמו של תיכוניסט, ויש גם גיבורה שצריך לזכות בליבה, ואהבות נכזבות. הדמויות אינן עמוקות כל כך, ונראה כי מטרתן להציג את הרעיונות שיש להעביר לקוראים במהירות מספקת. מרקוס עשוי ללא חת, בוחר תמיד את הבחירות הנכונות, ויודע להתייסר במידה אין קונפליקטים אמיתיים בתוך הדמות. יש גם נערה זכה ותמימה, שאפשר להתאהב בה חיש. (אפרופו נערה ונעורים, אני לא בטוח שכל הורה לילד בן שתים עשרה ישמח על קריאת הספר, לנוכח תיאורים מפורטים מדי על הקרבה בין מרקוס לאהובתו).   

הספר עתיר הסברים טכנולוגיים, כאילו מנסה לדחוס לתוך הקורא איך להיות האקר בעשרה שיעורים, או  לפחות למה כדאי להיות כזה, ולמה כל פורצי המחשבים למיניהם אינם חנונים אוכלי פיצה, עם חצ'קונים ונעדרי יכולות חברתיות בכלל, והצלחה בקרב בנות בפרט. בשלב מסוים אני התייחסתי לכל ההסברים הללו כמו לתיאורי הנוף בספרים המתורגמים שקראתי בימי נעורי (הרוח נשבה באבי הנחל, ורוח צפונית קלילה הפעילה פרוטוקול רשת באמצעות מנהור ושימוש במפתח הצפנה ציבורי), ודילגתי עליהם. אגב, לכל מי שמתכנן קריירה של האקר המנעו מהטעות המרכזית של מרקוס, שמשום מה  חוזרת שוב ושוב בספר. ילדים – הזהרו מטלפון סלולארי, בוודאי מאחד הרשום על שמכם. מרקוס עושה שימוש כמעט אינסופי שלו בסלולאר, ובכלל כשגונבים טלפון סלולארי צריך לכבות אותו, ולהוציא את הבטריה. סלולאר הוא הרי מכשיר המעקב הכי נפוץ שיש.

חלק ניכר מכתיבתי אודות ספרים עוסק בניסיונות לחלץ את הפוליטיקה שלהם, את הקונטקסט החברתי בו הם פועלים. לפעמים הוא מוסתר היטב, והיו טורים שהעורכת שלי הגנה בחירוף נפש על הסופר נגד ביקורתי. אך המקרה של  "האח הקטן" לא דורש מאמץ מיוחד. הספר הוא כמעט מניפסט. אם הייתי נדרש לסכם את הספר בשתי מלים, הייתי אומר "רוברט היינליין", אם היו מבקשים שלוש, הייתי אומר "עריצה היא הלבנה", ויש פה גם כמה נגיעות של 1984 שכתב ג'ורג' אורוול. מה לעשות, אורוול הוא לא, והספר לא מגיע לפסגות הספרותיות, ולשפל היאוש הקיומי אליהן מגיעה יצירת המופת 1984 דוקטורוב בקושי מתחרה בפטפטנות ההיינלינית, שגם לה את הקסם שלה. .

שם הספר, מתייחס כמובן ל"אח הגדול" מ1984,  ויותר מכך הכינוי "ווינסטון" איתו מתחיל מרקוס את הסיפור, הוא גיבורו של 1984. מעניין שהכינוי החדש שבוחר לעצמו מרקוס הוא "מייק", הלא הוא המחשב הכל יכול ב"עריצה היא הלבנה". מרקוס עובר טרנספורמציה בספר, אך  לא כמו ווינסטון, הוא אינו מסיים את המרד שלו כשהוא אוהב את האח הגדול (כמו וינסטון מ 1984), אלא שותף להפלתו, ממש כמו מייק יודע הכל. הוא לא מסגיר את אהובתו, אלא נלחם למענה בכל כוחו.

גם בתפיסה הפוליטית דוקטורוב מעדיף את היינליין. 1984 מוחה כנגד עריצות המשטר. הוא מבקש למחות נגד טוטליאטריות כוחנית, ומדגים זאת באמצעות המשטר הדמיוני השולט במחשבות הנתינים. הינליין בגישה איין ראנדית – מוחה נגד הדמוקרטיה. לדעתו דמוקרטיה ייצוגית היא מטרד, והעולם נועד לאנשים חופשיים.   דוקטורוב לא מרחיק לכת עד שם, והתיזה שהוא מציג היא הצלת הדמוקרטיה מעצמה. הצלת יסודות החופש המבססים את אורח החיים האמריקאי מפני אנשים שבשם הביטחון הלאומי, משתלטים על חופש הביטוי וחירות המצפון. דוקטורוב מדלג בין האשמה ישירה של השיטה, לבין הטענה המתונה יותר,  לפיה למדיניות כזו תוצאות שליליות בשל אנשים המסלפים את הרעיונות ומנצלים אותם לצורך השלטת טרור על האזרחים.

כתיבתו של דוקטורוב היא נאיבית, ילדותית כמעט, ואני לא מדבר על מופרכות העלילה של "האח הקטן", שדווקא בעיני נחשבת סבירה בהתחשב במגבלות הז'אנר בו הוא כותב. אני מבקש לדבר על תמונת העולם והמסקנות העולות מהסיפור כולו. דוקטורוב מציע שהזכויות והחופש יחולו רק על אזרחים אמריקאיים, מרקוס קובל על מה שנעשה לו נובע מאחר שהוא רואה עצמו בשר מבשרה של החברה האמריקאית, הוא כועס שכדי להגן עליו, פוגעים בו. (מעניין שיש לו קצת מודעות חברתית למקומן של מהגרים, הנחשפים להטרדות בכל עת וצדקתם אינה מובנת מאליה), יותר מזה –  הוא מתעלם מהעובדה המצערת שאכן הטרוריסטים ישנם בעולם הזה, והם מתכננים ללא הפסקה פעולות כדי לפגוע בארצות הברית ובעולם כולו. המתודה שהוא מציע מתעלמת משני הקטבים, אחד – מציאת הדרך האפקטיבית להלחם בטרור, ושני – דיון בשאלה מה מקורותיו של הטרור הזה ומדוע הוא פועל בדרך שבה הוא פועל. האל שיוצא מהמכונה כדי ליישב את הבעיות שעולות בספר לא פותר אף אחת מהן.

כך או כך, למרות חסרונותיו, "האח הקטן" של דוקטורוב הוא ספר מעניין. הסיפור מותח עד סופו, והבעיות שהוא מציג הם בעיות אמיתיות שיש לחשוב עליהן, בדרך הביתה בין מצלמת אבטחה אחת לשניה.      

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Z4rBDUJTnNU&w=425&h=355]

 

קישורים

ענבל שגיב על קורי דוקטורוב

זיו קיטרו ממליץ, בלי להתלהב יותר מדי

6 Comments

  1. לובה

    1984 היא הספר בין הכי חשובים בשבילי. רק בשבילי זה בכלל לא ספר על חופש אזרחי, למרות שהוא גם על זה, אבל לי חשובים דברים אחרים. דווקא רציתי לדעת מה תכתוב על זה. אב אני שמחה שנולד הזדמנות.

    האח הקטן — נראה לי שלבן שלי יהיה מעניין לקרוא אותו. אשלח לו קישור.

    w1n510n and m1k3y — לצערי אלו טרנזקציות לא מוכרות. מאיזה מודול זה?

  2. אזרח.

    החופש והחירות נעלמים מהמרחב הפרטי והציבורי.אנו חיים בפנאופטיקון טכנולוגי ,שבו אין צורך בשוטר פטרול המפטרל באופן פיזי במרחב הציבורי.המצלמות הפרוסות במרחב הציבורי גורמות לפרט למשטר את עצמו ע"י השוטר הנמצא במוחו,ולהתנהג "בהתאם".
    סרטון המתאר את השקפתו של אמן גרמני צעיר לגבי מצלמות המעקב בפרנקפורט, וההשלכה שלהם על חיי הפרט.

    http://current.com/entertainment/movies/91191884_see.htm

    You can have peace, Or you can have freedom. Don't ever count on having both, at once

    Robert Heinlein

  3. פינגבק:yomashishi | ספר חברה תרבות

  4. מורן

    עושה חשק ללכת לקרוא את הספר במיוחד, שניראה כיאלו הפרק של "משפחת סימפסון", שהתקינו מצלמות אבטחה בספרינגפילד התבסס על הספר "האח הקטן".
    בפרק של הסימפסונים העיריה החליטה להתקין מצלמות אבטחה בעקבות מטען חבלה, שנמצא בעיר והתושבים החליטו להתאגד כדי לפגוע במצלמות….נכון שזה דומה:-)

  5. פינגבק:האח הגדול, האח הקטן ופורסקוור « תַּרְבּוּת אֲגֻדָּה

התגובות סגורות.