כולם מדברים על הביטקוין. מה זה הביטקוין הזה?

אכן, שאלה יפה. אפשר להגדיר את הביטקוין לפי הטכנולוגיה שלו. זה דבר חשוב, אבל לא העיקרי ולכן אני אגדיר כך:  ביטקוין הוא ניסיון ליצור מטבע שאינו כפוף למדיניות מוניטרית של ממשלות.

ביטקוין מכונה  'כסף וירטואלי', על אף שניתן לומר כי כל כסף היום הוא 'וירטואלי' וההבדל המהותי בין הביטקוין לבין המטבעות ה"רגילים" כמו שקל חדש, ין יואן או אירו, הוא שאינו מונפק על ידי מדינות, ואינו מבוקר על ידן.

בעזרת סדרה של שאלות ותשובות אנסה להסביר את ההגדרה, ולחוות דעתי על הניסוי הזה ועל הצלחתו או כישלונו. לפני שתגידו – מה כישלון מה, אנחנו קוראים בעתון שהביטקוין עולה לשחקים, ומי שהשקיע בו פעם שנים וחצי דולר, היום הוא מולטי מיליונר. כן, זה נכון, ואדבר גם על זה.

טוב, למה אתה קורא מטבע?

בואו נדבר רגע על מטבע, ניקח לדוגמה את השקל הישראלי החדש. את המטבע "שקל ישראלי חדש" אפשר לראות באמצעות חתיכות מתכת ונירות מצוירים. אך הם אינם אלא ייצוג הרעיון של כסף.  אנחנו יודעים שבכל עסקה של רכישה בישראל אנחנו יכולים לשלם באמצעותו, והצד השני חייב לקבל את התשלום, מה שאין כן בערימות של תפוחים. כי השקל הוא "הילך חוקי" והתפוח לא. מכאן אנחנו יודעים שבאמצעות השקלים החדשים הללו, אנחנו יכולים לקנות כל דבר שעומד למכירה בישראל אם רק יהיה לנו מספיק מהם. (ולא כמו הטעות הנפוצה מדי, לקנות כל דבר). כפי שסיפרתי לכם בבלוג בעבר הרעיון שהמטבע (או השטר)  מייצגים ערך יותר גבוה מעלות הייצור שלו, הוא רעיון שהתפתח עם הזמן.  בתחילת ההיסטוריה המוכרת כסף וזהב היו מתכות נדירות  וערכו של המטבע היה כמעט זהה למשקל המתכת. עם השנים עלה הרעיון החדשני לזמנו  של כסף פיאט, דהיינו כסף שערכו נקבע על ידי חוק. המלה פיאט פרושה בלטינית "כך יעשה", או בעברית שימושית "כי ככה אני החלטתי".  המדינה אמרה שזה מאה שקל, אז זה מאה שקל. או דולר, או אירו. תלוי מי מחליט. כיום, רק למדינות מותר ליצור שטרות ומטבעות.

ומה האלטרנטיבה ל"כסף פיאט" ?

ישנה אפשרות אחרת, והיא לקבע את ערכו של המטבע ביחס למשהו אחר. שנתפס כאילו יש לו "ערך עצמי". שיטת "תקן הזהב" אומרת שהמדינה תתחייב שבכל עת יש לה מספיק זהב כדי "לכסות" את ערך השטרות שהנפיקה. כך למשל נחליט שאונקיית זהב שווה מאה שקל. כל מי שמחזיק מאה שקל יכול להגיע לבנק ולהגיש את השטר ולקבל תמורתו זהב. השיטה הזו מונעת מהמדינה להנפיק שטרות כחפצה.  "תקן הזהב" הופעל באופן רשמי מסוף המאה ה19 ועד מלחה"ע השנייה, ואחר כך שוב עם סיומה ועד לתחילת שנות השבעים בגרסה מעט שונה שנקראה "הסכמי ברטון וודס". כיום השיטה הזו אינה נוהגת בשום מדינה.

אפשר לקבוע גם שער חליפין קבוע של המטבע ביחס למטבעות אחרים. אבל אין כאן שינוי של ממש, כי המשמעות היא השענות על "כסף פיאט" של מדינה אחרת.

ומה זו "מדיניות מוניטרית"?

ל"כסף פיאט" אין ערך קבוע ומוחלט. לא במונחי השוק שבתוכו פועלים, ולא לעומת מטבעות אחרים. רוצה לומר – היכולת של השקל החדש לקנות מוצרים זהים לאורך זמן, עשויה להשתנות. אם אנחנו יכולים לקנות פחות תמורת אותו סכום של כסף, נקרא לתופעה הזו "אינפלציה". אם יתברר לנו אחרי זמן שבאותו כסף ממש אפשר לקנות יותר סחורות, נדע כי לפנינו "דפלציה". מה עדיף? אינפלציה או דפלציה? זו שאלה שנויה במחלוקת. גם בהבטים התיאורטיים, ישנן גישות שונות לגבי ההשפעה של תופעות כאלה, וגם מבחינה מעשית. ישנם אנשים שמרוויחים מאינפלציה, ויש כאלה שדווקא דפלציה תגרום להם  לשמחת לב.

בנוסף, היכולת שלנו להחליף את השקל הישראלי במטבע של מדינה אחרת, למשל הדולר נקבעת על פי מדד שמכונה "שער החליפין". אם אנחנו יכולים לקבל יותר דולרים עבור כל שקל, קוראים לזה "ייסוף". (וגם "שער הדולר יורד" כי זה מבט מכיוון הדולר). אם אנחנו נקבל פחות דולרים לכל שקל, או במלים אחרות לשלם יותר שקלים לכל דולר, נקרא לזה "פיחות". וגם כאן, תשאל השאלה האם זה טוב רע, ומי מרוויח ומי מפסיד. יצואנים למשל יעדיפו פיחות. כי הוצאותיהם נעשות בשקלים, והכנסותיהם במטבע חוץ. אנשים שקונים ספרים על  כלכלה ועל רוכבי אופניים  באמאזון, יעדיפו ייסוף. כי ככה יוכלו לקנות יותר ספרים בעזרת המשכורת שהם מקבלים מהממשלה בשקלים. גם  למדינות אחרות יש מה לומר. אם סין למשל תשמור על שער חליפין נמוך של יואן לדולר, ישתלם לאזרחים אמריקאים לקנות תוצרת סין ולהעדיף אותה על פני  תוצרת אמריקאית מקומית. סין אכן עושה זאת, מה שגורם מורת רוח של ממש לממשל האמריקאי.

המדינה, באמצעות המוסדות השונים שלה יכולה לנסות ולהשפיע על הכיוון בו המטבע הולך. בפשטות נאמר כי הממשלה יכולה "להדפיס יותר כסף", או לחילופין ליצור  מצב שיש פחות ממנו. מסיבות תיאורטיות ומעשיות רבות, במצב הכלכלי היום בו יש פתיחות גדולה יותר של המדינות להשפעה חיצונית, היכולת הזו אינה מוחלטת. אבל היא קיימת.

הפיאט מהשטן?

אה, זה תלוי. קודם כל מהי השקפת העולם על מקומה ותפקידה הראוי של המדינה בכלכלה. ישנו גישות המכונות "ליברטריאניות" שאומרות שכל מה שהממשלה עושה כדי להתערב בשווקים הוא פסול. לא משנה אם בטווח הקצר הועילה או הזיקה, עליה לחדול מלנסות להשפיע מאחר שהשוק יעשה זאת טוב ממנה, ובנוסף כל ניסיון כזה הוא פגיעה בחירותם הבסיסית של האזרחים לנהל את עניניהם כחפצם. יש המוסיפים שזו דרך חדשה וערמומית לשעבד את האזרחים.

אחרים יחשבו שהמדינה צריכה להיות מעורבת בשוק, לקידום האינטרסים של המדינה ואזרחיה. לשיטתם מדיניות מוניטרית תהיה "טובה" אם היא תאזן באופן ראוי  בין האינטרסים הפנימיים של המדינה, שכפי שראינו יכולים להוביל לדעות מנוגדות בין קבוצות שונות בכלכלה, ובד בבד תביא בחשבון את מערכת היחסים הבינלאומית, שגם לה חשיבות לא פחותה כפי שהסברתי למעלה.

סוגית יציבות המטבע ומקומה של הממשלה בהשפעה עליו חשובה ומשמעותית, הרבה יותר ממה שניתן לחשוב במבט ראשון.  נגיד הבונדסבנק  הגרמני ניסה להסביר למה "הדפסת כסף" היא דבר רע כל כך שעל הבנק המרכזי האירופי להימנע ממנו ויפה שעה אחת קודם. ולצורך כך הרחיק עדותו אל המחזה פאוסט, שכתב יוהן וולפגנג גתה (1749 – 1832) במשך ששים שנה, נוחשב ליצירה קלאסית בתרבות המערב, ומהחשובות שבתרבות הגרמנית. היצירה מבוססת על אגדה עממית על ד"ר פאוסטוס שקשר קשרים עם השטן וכדי להבטיח לעצמו עושר ונעורים נצחיים מכר לשטן את נשמתו. בחלק השני של "פאוסט" מסופר כי השרים מתכנסים למועצה עם הקיסר ומספרים לו על הקשיים במדינה בה אזל הכסף. הצבא מאיים למרוד, ואין מי שיסכים להלוות עוד. מפיסטופלס המחופש לכסיל, פותח בנאום. ולאחר שהקיסר מאבד סבלנותו ואומר "שבעתי הגרה של מה ולמה / אין כסף תנהו. מה תתמהמה מה?" מסביר לו מפיסטופלס כי כל הזהב בממלכה הוא רכוש הקיסר, ובכללו גם הזהב שטרם נתגלה. והוא מניח שיש הרבה מאד ממנו, רק צריך להמשיך ולחפור. הקיסר השמח עורך מסיבה שבמהלכה מחתימים אותו על נייר ובו כתוב כי הקיסר מתחייב להחליף על פי דרישה את הנייר בזהב. הנייר הזה מודפס בהרבה מאד עותקים, וכל השרים מספרים בשמחה שבעיותיהם נפתרו. לצבא יש כסף, לכולם יש בתים, החייטים תופרים בגדים נאים ואפילו הגבירות מוכנות להרפתקאות רומנטיות חדשות. למרבה הצער, הדפסת הכסף גורמת לאינפלציה ולמשבר. אמנם עיון ביצירתו של גתה מראה שאין פה בדיוק "כסף פיאט" אלא תרמית בתוך משטר של "תקן זהב".אבל ניתן לזהות מההקשר במחזה את הסלידה של המחבר מרעיון כסף הנייר שאינו מגובה בזהב אמתי ומוצק. גתה משווה אותו לאלכימיה, ומפזר רמזים רבים בטקסטים בפיו של מפיסטופלס על שוטים המאמינים בכסף נייר. בכל מקרה – בעיית האינפלציה היא בעיה אמיתית, לא חשש רחוק שלא התממש בשום מקום.  כיום נהוג לחשוב שמשטר של "תקן זהב" אמנם פותר את הבעיה הזו אך יוצר לא מעט בעיות אחרות.

וחוץ מזה?

לממשלות יש מנהג שכזה לעקוב אחרי הרכוש של אזרחיהם ושל חברות עסקיות הפועלות בתחומן, להטיל עליו מסים ואגרות שונות, ובאופן כללי לבחון לאן הולך הכסף ואיפה הוא. ישנם אנשים שלא אוהבים שהממשלה תתעניין בהם יותר מדי. בתוכם יש אנשים הסוחרים בכל מיני חפצים אסורים – סחורה גנובה, נשק וסמים, או באנשים ונשים. יש גם כאלה שהרויחו את ממונם ביושר יחסי, אך שכחו לשלם עליו מס כחוק והם רוצים להמשיך ולהשאיר את הכסף אצלם. אפשר להבין אותם, יש להם ילדים ועוד כל מיני הוצאות. ושמעתי אומרים שיש גם אנשים ישרי דרך וענווים, שמקפידים על כל חוק ותקנה, רק שהצניעות גורמת להם לרצות להתחבא במחשכים.

יפה, הרבה דיברת אבל לא סיפרת איך פועל הביטקוין

טוב. הביטקוין הוא המצאה של מישהו או של חבורת אנשים, ענין זה לא נתברר די צרכו. באמצעות מערכות מחשב מבוזרות – דהיינו כאלה שאינן יושבות במקום אחד מוגדר, מנוהלת מערכת יצירת הכסף וההעברות בין אנשים. מי שמעונין לרכוש לעצמו ביטקוין או שניים, יכול לעשות זאת באמצעות המרת המטבע שלו לביטקוין, באופן די דומה לרכישת מטבע חוץ בבנק. ההבדל המשמעותי הוא שאין כאן "בנק" שמפוקח על ידי הממשלה, ואין בנק ספציפי שמנהל על השרתים שלו את החשבון שלך. השיטה היא שונה. לכל מי שרוצה להחזיק ביטקוין יש תוכנה הנמצאת על מחשב מקומי ונקראת "ארנק",ובה רשום כמה ביטקוין יש לו. העברות של ביטקוין בין אנשים לא נזקקות לבנק מתווך. בנוסף לכך יש "ספר" ובו כל העברות המטבע שנעשו. הספר לא נמצא במקום אחד.

מטבעות חדשים נוצרים באמצעות תהליך שנקרא "כרייה". למעשה הוא המון חישובים שצורכים לא מעט חשמל, והרבה כח מיחשוב. התהליך יגמר מתי שהוא בשנת 2140, ואז ישאר מספר המטבעות קבוע. המטאפורה של "כרייה" אינה במקרה, כי הביטקוין הוא למעשה נסיון להחזיר את תקן הזהב, או בגרסה מתונה יותר לייצר זהב חלופי.

מה היתרונות שלו, לדעת היוזמים והתומכים?

מספר מטבעות הביטקוין בעולם מוגבל, אין שום גוף שיכול ל"הדפיס" יותר ביטקוין מהכמות הסופית שנקבעה, אפילו לא היוצרים שלו. (ואכן – על פי  מומחים לדבר, לא ניתן לשנות את התהליך ולהמשיך לייצר ביטקוינים מעבר לכמות שהוגדרה. אתם יכולים לבחור אם להאמין שהמצב ישאר כך עד עולם).  הביטקוין לא כפוף למדיניות מוניטרית של ממשלה ריבונית, ולא להסכמים ביניהן ולכן הוא פטור מחשש אינפלציה והחלטות שגויות של פוליטיקאים. הוא נגיש ברחבי העולם, ניתן להעביר כספים ממדינה למדינה תוך דקות ספורות ללא עלויות עסקה מיותרות. התוכנה שיוצרת את הביטקוין חשופה לעין, וזאת כדי שלא תחשוש  שיש פה תעלול מזוהם כלשהו. העברות בין אנשים הן מהירות, ללא פיקוח ממשלתי וללא עמלות העברה.

יש האומרים כי "הביטקוין יעשה לכסף מה שהביטורנט עשה לזכויות היוצרים. הביטקוין הוא כסף דמוקרטי, מערכת שקופה השומרת באדיקות על פרטיות ומונעת שחיתות".

למה ממשלות עשויות להתנגד לביטקוין?

היום אנחנו חיים בעידן המכונה במחקר "קפיטליזם רגולטורי". הממשלה ממעטת לעשות דברים בעצמה, אך מפקחת בעוצמה על ההתנהלות הכלכלית. ביטקוין, כרגע, מקשה על רגולציה בכל הממדים שחשובים לממשלות. כל עוד הוא חשאי הוא יכול לשמש מקלט להלבנת הון, ולסחר בסמים ובנשק. ישנו טענות של נציגי ממשלות שונים שאכן כך הוא המצב, ועל רקע זה פעלו סוכניות ממשלתיות אמריקאיות לסגירת אתרים המתווכים בסחר בביטקוין. בנוסף, ממשלות נוהגות לגבות מסים. מס ערך מוסף למשל מוטל על כל מכירה של מוצר תמורת כסף. אם המכירה לא תדווח לשלטונות, הם לא יוכלו לגבות את המס.

העניין הזה משמעותי מאד. כך למשל בשל בעיית הדיווח, מדינות שונות ובתוכן ישראל, מגבילות את האפשרות החוקית לבצע עסקאות במזומן. בישראל נשקלת כעת הצעה רדיקלית לאסור על שימוש במזומן לעסקאות מעל חמשת אלפים שקל. מטבע כמו ביטקוין מקשה עליהן.

בנוסף המערכות המבוזרות מקשות על בקרת גניבות.  הממשלה גם לא יכולה לפקח על יציבות המטבע, ולא יכולה להגן על האזרחים מפני פשיטת רגל בגלל קריסה אפשרית של הביטקוין, או סתם רמאות מאורגנת. ויש לדעת כי יציבות כלכלית היא משימה שבנקים מרכזיים וממשלות מיחסים לה חשיבות רבה.
אכן, ישנם כאלה הסבורים שממשלות לא צריכות בכלל לעסוק בעניינים הללו, אבל בינתיים זהו המצב.

ולמה כולם מדברים עכשיו על ביטקוין?

אה. זה די פשוט להסביר. בשנה האחרונה שער החליפין של הביטקוין ממריא לשחקים. ביוני 2011 שער הביטקוין הגיע לשיא יחסי של $32, אליו טיפס משער צנוע של דולר אחד לביטקוין רק חודשיים קודם. בסוף נובמבר 2013 שערו הגיע לכ־1200$. זה מעניין ומרתק, ואפשר לשלב בהסבר מלים מסובכות כמו "מדיניות מוניטרית" ו"קריפטוגרפיה" .

מה רע בלהרוויח אלפי אחוזים תוך שנה או שבוע?

שום רע. אלא מה בדרך כלל,  המקומות היחידים בהם אפשר להשיג רווח שכזה מפוקפקים למדי.  כלומר אם להסתופף במחיצתם של מעלימי מס, מלביני הון וסתם סוחרי סמים הוא דבר סביר בעיניך – לך על זה. ובכל מקרה, יש רגליים לסברה שבחבורה שכזו מי שמרוויח לא יהיה אתה. הביטקוין סובל מהונאות וסתם גניבות, בין השאר משום שאף מדינה לא משגיחה על מה שקורה שם. יכול להיות שזה ישתנה, אבל כרגע נראה שזהו המצב.

במלים אחרות, אם אתה כזה חכם  איך זה שאתה לא עשיר?

מצאתם מקום חרפתי.  בענין זה אתם  צודקים, אם הייתי יודע את זה קודם, אז כשהביטקוין עלה דולר אחד בקושי והייתי  קונים רק מאתיים ממנו, הילדים שלי לא היו צריכים אוהל ברוטשילד, למעשה יכולנו להיות רוטשילד בעצמנו. אבל לא התכנסנו כאן לדון בשאלה האם כדאי לשים כספך על עסקאות משונות שאפשר להרוויח מהם המון או לאבד הכל. רציתי לדבר על ביטקוין כמטבע ולא על טיבו כסחורה ספוקלטיבית או כפקעת של צבעונים.

כלומר?

בכל מקרה, מטבע הוא עדיין לא. אולי בעתיד. למרות ניסיונות רבים לשינוי המצב, ביטקוין עדיין אינו מוכר באף מדינה ממדינות העולם כמטבע שהוא "הילך חוקי" דהיינו מטבע שיש חובה להסכים לקבלו כתשלום.אי אפשר לנהל עסק עם מטבע שמתנהל כמו שיכור בליל חורף. במטבעות "מסורתיים" תנודות של חמשה אחוזים בשער המטבע של מדינה פותחות את מהדורות החדשות, ונמצאות בכותרות כל העתונים. הביטקוין נע עשרות אחוזים ביום, כאילו כלום.

כיום אין כמעט מסחר "אמיתי" בביטקוין. דהיינו קנייה שלחפצים ושירותים תמורת המטבע הזה. רוב המסחר הוא באמצעות המרה של מטבעות "מסורתיים" לרכישת ביטקוין. כלומר, רוב התנועות הפעילות בביטקוין מבוצעות באמצעות מטבעות אחרים. ולכן אין לביטקוין יכולת להשפיע באמת על המערכת הכלכלית כי הוא אינו מתפקד כמטבע עובר לסוחר, בכך הוא למעשה סחורה כמו כל סחורה אחרת, ולא מטבע.
הביטקוין לא מפוזר בין אנשים אלא מרוכז בידי לא הרבה גורמים שיכולים לעשות לו ספקולציות כחפצם. ככל הנראה, העלייה העצומה בערכו נוצרה על ידי עשירים סיניים שרוצים בכלל להמיר את המטבע המקומי לדולרים, מה שהופך אותו בנוסף לסחורה ספוקלטיבית במיוחד. כי כמו שאומרים הציניקנים, לאנשים שסחרו בפקעות צבעונים לפחות נשארו פרחים.

ומה יהיה?

אני לא יודע, אני יכול רק להעריך. במצב של היום בו הביטקוין הוא בעיקר סחורה ספוקלטיבית פרועה, הכל יכול לקרות. מה שעלה באלף אחוז יכול לרדת אמנם רק במאה אחוז, אבל זה יכול להיות פתאומי. אבל מעבר לכך הביטקוין הוא ניסוי חברתי מורכב, שכולל בתוכו שני אלמנטים משמעותיים – חשאיות של המשתמשים, והעדרה של מדיניות מוניטרית.
שני אלה מעוררים קשיים של ממש. ראשית – למרות תהליכי הגלובליזציה, למדינות ריבוניות כח רגולטורי חזק, ויכולות להשתלט על המיזם הזה ולא לאפשר שימוש נרחב בו בגלל סלידתן מתנועות הון חשאיות. וכך הוא ישאר מטבע של "חובבי חירות" וסתם עבריינים. כך למשל סביר להניח שגם שלטונות המס לא יעמדו מהצד, ואם יהיו כאלה שיתעקשו – כבר ראינו מה השלטונות יודעים לעשות למיזמי אינטרנט כשהם ממש מתעצבנים.

הממד השני – מטבע שאינו כפוף למדיניות  מוניטרית, הוא החשוב לטעמי, והקשה ביותר למימוש. נכון, יש כאלה האומרים כי "הביטקוין כרגע הוא טכנולוגיה לא מטבע וככזאת הערך שלו מגלם את הפוטנציאל שלה" אני חושב שהערך שלו כרגע מגלם רק "הפוטנציאל שמייחסים לו" ובכלל, במערכות  מטבע מה שקובע את הצלחתן הוא האמון של הציבור בהיותן מטבע. הביטקוין מנסה להיות תחליף זהב. אני לא חושב שהוא יצליח בכך.  אפשר להתווכח מבחינה פילוסופית על סוגיית "הערך הפנימי", והאם לזהב "באמת" יש ערך. אי אפשר להתכחש שהזהב קנה לעצמו את המעמד הזה בתרבויות רבות מאד באלפי השנים האחרונות. אני מטיל ספק ביומרה של הביטקוין ליצור לעצמו "ערך פנימי" באותו מובן. הזהב נחשב בעל ערך עצמי כמעט בכל מקום. באופן אינטואיטיבי שאינו מצריך יותר מדי מחשבה. תראו כמה מלים הייתי צריך בשביל להסביר מה זה ביטקוין.

הערה והבהרה: במהלך כתיבת הפוסט נעזרתי בערך "ביטקוין" בויקיפידיה העברית, ועזרתי לו גם.

(הפוסט נערך מעט ב 17.12 בעקבות הערות שהתקבלו)