על הפילוסופים הארציים בספרו של רוברט היילברונר

מדי פעם שואלים אותי –  תגיד, מה הבעיה שלך עם כלכלנים? לכן רציתי שתדעו שאין לי שום בעיה עם כלכלנים,  הם אנשים נחמדים ונעימים לבריות, ותאמינו או לא – אחדים מידידי הטובים הם כלכלנים. לכן שמחתי מאד לקרוא את הספר  "הפילוסופים הארציים: חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים"   שכתב רוברט היילברונר (מאנגלית: גיא הרלינג, הוצאת שלם תשע"ב).

הפילוסופים הארציים: חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים
הפילוסופים הארציים: חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים

רוברט היילברונר (1919- 2005) היה פרופסור לתולדות המחשבה הכלכלית ב״ניו סקול״ בניו יורק ועשה ספרים הרבה. מהדורתו הראשונה של  "הפילוסופים הארציים" יצאה לאור אי אז ב 1953, והאחרונה, זאת שאת תרגומה מגישה לנו הוצאת שלם, כתב 1999. היילברונר עצמו נפטר ב 2005 ולא הספיק לראות את המשבר הגדול של 2008.

ספרו של היילברונר מאיר עיניים. הוא כותב בבהירות ומרצה דבריו בשיטתיות. פותח באדם סמית , עובר את מרקס וובלן החביבים עלי, וגם את קיינס מלתוס, ריקרדו ושומפטר. היילברונר מספר על האנשים וסוקר את הגותם, כשהוא מבקש להסביר בהרחבה מדוע היא חשובה ומה היתה השפעה על העולם הכלכלי ועל העולם בכלל. בספר אין אפילו משוואה אחת, ובכלל הוא ידידותי לקורא שאינו כלכלן, ונראה לי שגם הכלכלנים ימצאו עניין  בקריאת הספר הזה, ואף ילמדו דבר או שניים שלא מלמדים בבית הספר שלהם. מדי פעם הוא נוטה לקשור את הביוגרפיה אל ההגות, בבחינת "ההוויה קובעת את התודעה" ולא בוחל גם באנקדוטות משעשעות פה ושם.

אין חובה לקרוא את כל הספר על הסדר, כלכלן אחרי כלכלן, ואפשר גם לדלג מפה לשם. אני , כמובן, קראתי את כולו, לשיעורין. ובכל מקרה אל תחמיצו את הפתיחה (פרקים א' וב') ואת פרק הסיכום העומדים בזכות עצמם ונותנים תמונת מצב מעניינת, ולא תמיד נפוצה על הדיסיפלינה הכלכלית ועל מקומה בעולם, על יכולותיה וחסרונותיה.

היילברונר מכנה את הכלכלנים הדגולים "פילוסופים ארציים" –

משום שביקשו להחיל תבנית פילוסופית על הפעילות הארצית ביותר של האדם —שאיפתו לעושר. אפשר שאין זו הפילוסופיה האלגנטית ביותר, אך אין מסקרנת או חשובה ממנה. מי היה מעלה בדעתו לחפש "סדר וכוונה" במשפחה של אביונים ובספקולנט הממתין בנשימה עצורה לחורבן, או לתור אחר "חוקים ועקרונות עקביים" באספסוף הצועד ברחובות ובחנווני המחייך אל לקוחותיו? אך גדולי הכלכלנים האמינו כי את החוטים הללו, שלכאורה אין ביניהם כל קשר, ניתן לטוות לאריג אחד, וכי ממרחק גדול דיו, העולם שאנשים מתרוצצים בו באי־סדר יכול להיראות כמצעד מסודר, וההמולה יכולה להפוך לנעימה הרמונית.

קצת תמהתי על הטענה הזו, מאחר ש"סדר וכוונה" כבר התחילו לחפש וובר דיורקהיים וממשיכיהם, ו"חוקים ועקרונות עקביים" מבקשים לנסח אפילו חוקרי מדע המדינה.  כשנטלתי את הספר לידי חששתי שהיילברונר הוא מהכלכלנים האימפריאליסטים הסבורים שמלוא כל הארץ כלכלה.  אך לא כך הוא הדבר. אמנם היילברונר משבח בספר את גדולי הכלכלה, את ראיית עולמם המפוכחת ואת חזונם, אך הוא אינו חסיד שוטה שלהם, או של הכלכלה כדיסיפלינה.  היילברונר גם אינו חוטא באנכרוניזם הנפוץ מדי במקומותינו, שעל פיו, כביכול,  "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ ואת עקומת התמורה" .רבים מחסידי הקפיטליזם היום  נוהגים לטעון שהקפיטליזם (ובמיוחד הניאו ליברלי) הוא "מצב הטבע" ומאז ומעולם היה קיים, ואין כמותו כדי להסביר את הכל. היילברונר, לעומתם, מסביר לנו כי הכלכלה התחילה עם אדם סמית, לא רק בשל גאונותו היתירה, אלא בגלל העובדה שנוצר מצב חדש, שכמותו לא היה קודם ונדרשה תיאוריה להסביר אותו.  הוא מוסיף ואומר שהדיספלינה הכלכלית כל מטרתה היא להסביר את הקפיטליזם.  בפרק הסיכום, שהוא קורא לו "סופה של הפילוסופיה הארצית?" הוא מצר על כך שהכלכלה של היום (בעת כתיבת הספר, ונראה לי כי ביתר שאת עכשיו) מנסה להגדיר את עצמה כ"מדע" שיש לו חוקים אבסולטיים ולא כדרך, אחת מרבות, להסביר את המציאות. היילברונר מזכיר לנו שאנחנו חיים במציאות פוליטית בה אנחנו מחליטים האם ענין מסוים ראוי הוא אם לאו. וכך שואל היילברונר:

האם עניינים כלכליים קריטיים, כמו חלוקת העושר או הכנסות, נקבעים בידי המקבילה החברתית לכוח הכבידה? האם המסים, זכויות הירושה או קיומן של סדנאות יזע הם ביטוי לחוקיו הלא-משתנים של הטבע? או שמא הם משתנים בידי אופיו המשתנה-תדיר של הסדר הסוציופוליטי שאנו חיים בו? (עמ' 335)

התשובה כמובן היא "לא". תפקידם של הכלכלנים הוא לסייע לחברה האנושית להגשים את יעדיה באמצעות הבנתם את התהליכים העסקיים. לא לייסד משטר מריטוקרטי כשבמקום המלך הפילוסוף יושב כלכלן ומחליט מי לשבט, מי לחסד ומי יקבל בונוס של 50 מיליון שקל לכבוד פיטוריו מהתאגיד. ואת זה, לצערי הכלכלנים לא מבינים, וזאת בדיוק הבעיה איתם.

5 Comments

  1. פינגבק:שופוני « ספר חברה תרבות

התגובות סגורות.