טור."ידיעות אחרונות". הצדק נרמס

רבע לאחת בלילה. מישהו מצייץ בטוויטר שכולם חייבים להגיע לצומת הרחובות אבן גבירול וקפלן כי מה שקורה שם זה פשוט מדהים. בדיוק סיימנו בירה קצרה של אחרי הפגנה ואנחנו כבר בסביבה, אמרו בטוויטר לבוא ? אז באים. התמונה הראשונה שאני רואה היא של בחור צעיר, דקיק כמו כרטיס האשראי שבארנק שלכם, יש לו ביד זר פרחים עצום. הוא ניגש לכוחות היס"מ, שמקיפים את האזור שבו יש לא הרבה יותר מחמש מאות מפגינים."קח" , הוא אומר להר אדם במדים שניצב מולו, ומושיט לו פרח, "גם לשוטרים מגיע להתפרנס בכבוד במדינה הזאת.אנחנו אוהבים אתכם". היס"מניק מקרב את פרצופו למרחק שבו האף שלו כמעט נוגע בזה של הנאיבי ושואג " תעוף לי מהעיניים", מעוצמת השאגה הבחור עף כמעט מטר אחורה.

פרשים על מפגינים

באחת בלילה, כשהשטח היה עדיין מגודר וחסום על ידי המשטרה, קבוצה של מפגינים רצתה למשוך עוד קצת את תחושת הניצחון שהם חוו שעה קודם ברחבת מוזיאון תל אביב. היו שם צעירים ומבוגרים, חילונים, חובשי כיפות סרוגות, תל אביבים ובאר שבעים. התחושה הייתה שמעכשיו העם עם העם, באחדות המטשטשת את גבולות השמאל והימין המסורתיים והמפלגים. אבל מישהו החליט שזאת מסיבה ושהגיע הזמן לסגור אותה. תוך שניות דהרו אל תוך הקהל פרשים, כשהסוסים שעליהם הם היו רכובים רומסים את הכרזות המבקשות צדק חברתי, ואת אלה שאוחזים בהן. מפגינים שישבו על הכביש, או שנשלפו בכוח מהמדרכה, הפכו להיות סחבה לניגוב האספלט. כשניסיתי להתערב ולשכנע צמד שוטרים לקחת מפגין לזינזנה כשהוא עומד על רגליו, ולא נגרר מהן, התשובה הייתה מרפק. למפגין שראשו רותק לכביש על ידי ברך כאב הרבה יותר ממני.המדהים הוא שגם בשלב הזה לא היו שם צעקות "מדינת משטרה", גם לא קללות.את מעט המפגינים שהתחילו לזרוק על השוטרים זבל, שהם הוציאו מתוך פחים , מפגינים אחרים מסלקים.

מפגינה רמוסה

עשרים דקות של התפרצות הפכו את עננת האופוריה למציאות הכוחנית שהמזרח התיכון כל כך מצטיין בה. כמה שעות לפני שראש הממשלה הודיע שהוא מחבק את המפגינים כוחות הביטחון של המדינה שהוא מנהל פוצצו להם את הצורה. ללא התראה מוקדמת, ללא ניסיון לפינוי בדרכי שלום. בתום המהומה אני פוסע הביתה. על המדרכה לידי צועדים נערה ונער, בני שבע עשרה. לשניהם זאת ההפגנה הראשונה. היא נראית המומה והוא משכנע אותה לשתות מים."את מבינה", הוא אומר לה, " זה מה שלא לימדו אותנו בשעורי האזרחות. בפייסבוק לא כתבו שהפגנה זה גם כואב. אבל נחזור עוד פעם נכון ? " הוא שואל אותה והיא מהנהנת לכן.

השלט שלי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורן   ביום 25 ביולי 2011 בשעה 11:01

    למי שעוד לא הבין שאנחנו מחליקים מהר במורדו של מדרון חלקלק מאוד שבסופו תהום עמוקה, בינינו לבין עצמנו

  • אזרח מודאג   ביום 25 ביולי 2011 בשעה 12:50

    תראה איזה השפעה יש לך. רק פרסמת ודובר המשטרה התפטר.

  • אודי   ביום 26 ביולי 2011 בשעה 11:42

    אנחנו, אם יורשה לי, מעמד הביניים בהידרדרות כמו כדור שלג שצובר וצובר. אתמול ברי סחרוף בא ונתן הופעה ספונטנית ומיוזעת בתוך ההמונים. האם יש סיכוי שאומנים נוספים זמרים וסופרים יקחו חלק אמיתי ויצרחו את צעקתנו? האדמה מקולקלת… אני מצדיע לכול אחד ואחד שמוותר לרגע על נוחיותו ושיגרת ההישרדות הכלכלית שהורגל אליה ויוצא כנגד השלטון ושיטת הממשל שלא סופרת אותנו. אם בארצות ערב זה עבד, האם יש סיכוי שגם פה אצלנו במדינה המוסרית בעולם?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים