מכתב ללימור לבנת

יוצרי רוק ופופ יקרים, הידעתם כי אינכם מייצרים מוזיקה אמנותית ברמה גבוהה? מה זאת אומרת מי קבע? לימור לבנת קבעה. הנה ציטוט מדויק מתוך דף שתמצאו באתר הרשמי של משרד התרבות והספורט, שעניינו התנאים לתמיכה כספית של המשרד בפרויקטים מוזיקלים:

"המגמה היא לסייע, לקדם ולעודד ביצוע של מוזיקה אמנותית ברמה גבוהה, בדגש על היוצר והמבצע הישראלי. ב"מוזיקה" הכוונה היא לגווניה השונים: מוזיקה אמנותית המכונה "קלאסית" בעיקר, ג'אז, מוזיקה אתנית, מוזיקה מזרחית ומעט מוזיקה קלה. בשלב זה אין טיפול ממשי במוזיקת רוק כבד, או פופ הנתפשים כבידור או מוצר ממוסחר".

אתם מבינים, במשרד של לימור לבנת לא חושבים שיש סיבה לתמוך ברוק – כבד, כמובן, כי הרי ידוע כי כל רוק הוא כבד – או בפופ, כי הם 'מבדרים' ו'ממוסחרים'. למוזיקה האלקטרונית לסוגיה אפילו לא נותנים את הכבוד שבשלילה.

אז מי כן עומדים בקריטריונים של הגברת לבנת? הקלאסית והמזרחית. לגבי הקלאסית, צריך להיות או עיוור או אידיוט כדי להתעלם מהעובדה שחלק גדול מהעוסקים במוזיקה קלאסית, אם במסגרת פילהרמוניות או במסגרת אופרה, נהנים מקהל מנויים קבוע וחלק מהתזמורות מופיעות בחו"ל. זה כמובן לא מסחרי, כי הרי את המנויים לפילהרמונית מחלקים בחינם לכולם. לא? מה לא?

טוב, אבל המוזיקה המזרחית בטוח צריכה תמיכה. כי הרי אומנים שמרוויחים בחתונה אחת יותר ממה שיוצר רוק (כבד, ברור) מרוויח בשנה, שלא לדבר על השלטון המוחלט בשוק הרינגטונים, לא יוכלו להתקיים בלי תמיכה ממשלתית. במשרד של לבנת, מוזיקה מזרחית לא נתפשת כ'בידור' או 'מוצר ממוסחר'. אם זה לא היה כל כך עצוב, היינו צוחקים, אבל אז היו אומרים שאנחנו ממוסחרים.

בואו נדבר רגע על מה זה בכלל מסחר במוזיקה ובידור. האם מכירה של שני דיסקים/כרטיסים היא כבר מסחר, או שיש רף מכירות שצריך להגיע אליו? ומהי בכלל מוזיקה לא מסחרית? האם אמן  שמכר 100 עותקים מהדיסק האחרון שלו, אבל באינטרנט הורידו עוד עשרת אלפים עותקים לא חוקיים, נכנס לקטגוריה הזאת? הגדרת המסחריות היא אווילית מראשיתה והימצאותה במסמך רשמי של משרד החינוך והתרבות מראה עד כמה האנשים שם לא קשורים לתחום שהם אמורים לתמוך בו.  לגבי בידור, הרי לפי הגדרתה של לבנת, אנשים שהולכים לאופרה בעצם סובלים. כי הרי רק רוק ופופ מבדרים. כל השאר זה עונש. בנוסף, רק מוזיקה קלאסית מוגדרת במשרד התרבות כ'אומנותית'. כי הרי ידוע שכל שאר הסגנונות הם מלאכת יד.

אין לי מושג מי הפקידים שניסחו את התקנון הזה, אבל אם היה קצת שכל בקודקודם ואם היו מוציאים את האף שלהם החוצה, לזירה שבה התרבות הישראלית מתרחשת ונושמת, הם היו מבינים שמי שזקוקים כרגע יותר מכולם לתמיכה, הם דווקא שני הסגנונות שלהם הם הפנו עורף. לרוק ולפופ הישראלים אין מספיק ערוצי מדיה שיקדמו אותם, אין להם מספיק במות להופיע עליהן, והם צריכים להתמודד מול הופעות שמגיעות לכאן מחו"ל ושמחירי הכרטיסים שלהן גומרות את תקציב התרבות של ישראלי ממוצע.

בקיצור, השרה ליבנת,  אם כבר מחלקים תקציבים לתרבות, אסור להפלות אף סגנון ואף אומן, והקריטריונים בוודאי לא צריכים להיראות כאילו נכתבו על ידי לוביסטים של גופים שבכלל לא צריכים תמיכה ממשלתית. כל יצירה מוזיקלית היא 'אמנות' ו'בידור'. אם האנשים במשרד שלך לא מבינים את זה, הם כנראה לא נמצאים בעבודה הנכונה.

פורסם בעמוד הפותח של" 7 לילות" השבוע.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קטסה   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 13:13

    ממש השבוע פורסם שלבנת רוצה להקים מרכז לאומי לתיעוד אמנויות הבמה ואני חושבת שזו יוזמה מבורכת.
    http://news.walla.co.il/?w=/204/1645485

    עד כמה שידוע לי, בתחום המוזיקה מי שאחראי על הזמר העברי הוא ארכיון הצליל הלאומי שקיבלו לאחרונה תקציב גדול לפרויקט דיגיטציה.
    לכן אם לבנת לא תכלול בפרויקט את הרוק והפופ שנעשו בישראל לא ברור מה בעצם יהיה ההבדל?

  • אסף   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 16:28

    I don't know anything about music. In my line you don't have to.
    – Elvis Presley

  • גק"ע   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 17:01

    חולק על כבודו.
    כלומר, ברור שאתה צודק. אבל רק זה חסר לנו, שלהקות רוק יקבלו מימון ממשלתי. כמו שאומרים היום "גועל נפש".
    אם יש לממשלה עניין בקידום תרבות רוק היא יכולה
    1. להוריד מיסים על ייבוא כלי נגינה
    2. לחוקק חוק שיחייב הקלות בארנונה לחדרי חזרות ומועדוני הופעות.

  • ג'קסון   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 17:36

    אמן ואמן

  • יניב מורוזובסקי   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 18:05

    כל מילה בסלע. הפופ, הרוק והאלקטרוני באופן מפתיע תמיד "זכו" להיות בעדיפות שניה, ומעטים היוצרים מהז'אנר הזה שמצליחים להתקיים בכבוד ולהישמע בישראל. עכשיו, פשוט, יש מסמך שממחיש את זה.

    אני פשוט כבר לא מופתע, מכלום. לא מהאטימות, לא מהעדיפויות, לא ממצב החינוך, לא ממצב התרבות ובכללה השידור הציבורי והמסחרי, ולא מהאדישות שלנו, האנשים הקטנים שמובלים על ידי כוחות ענקיים בלי יכולת אמיתית להתמודד ולפתח דרכי פעולה עצמאיות.

  • עמיחי יעקבי   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 18:46

    סליחה לירון אבל אם הבנתי נכון אתה מבקש שהמיסים שאני משלם ילכו להראל סקעת, מירי מסיקה, האחיות פיק ורוני סופרסטאר?

    ושוב סליחה אם החמצתי את הכוונה המקורית שלך

  • לירון תאני   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 19:00

    עמיחי: כבר יש תמיכה של מיליוני שקלים שהולכת לאופרה, למוסיקה המזרחית וכן הלאה. מבלי להיכנס לשמות, אלא לסגנונות, התמיכה צריכה להיקבע על פי פרמטרים שווים מבלי להתייחס לסגנון שאליו האומן משתייך.
    גק"ע: למה באמת שהמדינה לא תסבסד חדרי חזרות לאומנים שהפרוטה לא מצויה בכיסם אבל כן תסבסד תיאטראות ? (ארנונה זה עיריה ולא ממשלה).

  • גק"ע   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 19:53

    לירון
    בכל הקשור לתשתיות, מבנים, מתנסים, חדרי חזרות, הקלות בארנונה (ולא משנה כרגע איזה ביורוקרט), אני בעד. שיהיה.

    בכל הקשור למימון ישיר – לא מדובשו ולא מעוקצו
    ומעדיף שגם לא יתמכו בתיאטרון במחול בקולנוע וכו'
    תמיכת מדינה ביצירת תרבות זו דרך עקיפה להשחית מוחות צעירים
    ולהרעיל אותם בלאומנות כוזבת
    בדיוק כמו שיפוץ אבנים עתיקות בשם "המורשת"
    בקולנוע עוד לפחות יש איזה תירוץ שזה מאוד יקר
    אבל לעשות מוסיקה לא עולה באמת הרבה כסף

    אם יש למדינה כסף שתקנה תרופות לאנשים חולים

  • נתנאל   ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 20:49

    עוד אחת מהבעיות שנוצרות מממשלה שלא מחוברת לעם מוציאה חוקים שמשפיעים על העם

  • תומרן   ביום 27 בפברואר 2010 בשעה 5:36

    אני עדיין המום ממה שקראתי עכשיו… אי אפשר לתבוע אותה או את מישהו על דבר כזה?
    לשון הרע? אפליה? אינטרסנטיות? ש-ר-ל-ט-נ-ו-ת?
    אין איזה עורך דין פה שיכול להגיש משהו ייצוגי?

  • אומנות   ביום 27 בפברואר 2010 בשעה 13:17

    לצערינו המימון הגדול הולך למלחמה
    ישראל מפגרת הרבה אחרי אירופה למשל, כשהסתובבתי באירופה, נדהמתי לגלות כמה תמיכה
    וכמה כבוד יש לאומנות ובמה ומוסיקה, ממש התקנאתי, הגישה שם ממש שונה
    הם הפנימו שבחיים מאוד חשוב להנות, להנות מהצגות והופעות ומייצגים וחשוב לתת לאנשים את הכילים ליצור,
    ועבודה של אמן ומוסיקאי שלא יכול להפסיק את היצירה, היא עבודה חשובה ויש לה קונים ויש לה ערך בלתי מבוטל
    כספי המיסים הולכים לכל כך הרבה מקומות פחות חשובים מהתרבות שיוצרים האנשים בארץ ישראל האומנות שיוצרים ילדיינו
    אומנות היא חיים, וצריך לתת מקום להכל ולא רק לסוגים מסויימים

  • dub   ביום 27 בפברואר 2010 בשעה 14:39

    קצת עצוב לי לכתוב את זה
    אני מנגן באותה להקה כבר יותר משש שנים ומשנת 2005 מסתובב בעולם ומופיע
    קודם כל כולכם מוזמנים להכיר
    dub-l.f.o
    הבעיה לדעתי היא בגישה של המדינה שלנו לגבי תרבות בכלל. ומה נתפס כתרבות. "מוסיקה קלאסית" כהגדרת תרבות לדעתי היא צמצום מרחב הראיה שלנו לכדי הגדרה בכדי שנוכל לשם בצד את המושג ה"גבוהה" הזה ולחזור להתעסק בפונינט… בסיבובים שלנו אנחנו נפגשים עם הרבה אנשים והרבה תרבויות שונות אבל נראה שאצל כולם האומן הוא אדם מוערך ולא כמו בארץ כשאתה אומר אני מוזיקאי מיד שואלים אותך במה אתה עובד ?! צריך לשנות דפוסי מחשבה במקרה שלנו ..

    חודש הבא אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות נוסף באירופה אני מצרף כאן את התאריכים להופעות בואו לראות הופעה בחול של להקה ישראלית זה קונספט חדש !!

    praha-9/3

    pompido- PLZEN 10/3

    mandala-warsow 11/3

    opli-poland-12/3

    channel zero-lubliana 15/3

    kset-zagreb-16/3

    pecti est cafe-hungery17/3

    praha-cross club-18/3

    wain -museum of modern art20/3

  • עידו   ביום 28 בפברואר 2010 בשעה 0:28

    אומני רוק צריכים לברוח כמאש מכל מימון ממשלתי או ממסדי. מימון או תמיכה שכזו נלווים בתופות לוואי כמו דרישה להופיע באירועים ממשלתיים, ארועי צדקה ועצרות, איסור בלתי מפורש או מפורש למדי על התבטאויות שכנגד היד המאכילה ויצוג ישראל ומדיניותה בניכר (או לפחות יריקה פומבית על עמלק משתמטים ושות'). חוויתי ל בשרי. שימרו על עצמאות ועיבדו במקדונלדס…

  • דונטלו   ביום 28 בפברואר 2010 בשעה 7:33

    לירון יקר… כמה צודק ככה רגיל
    ככה כבר שנים
    זהה די מדהים לראות את זה כתוב כמובן אבל חשים את זה ביום יום
    חג שמח
    מתגעגע אליך
    הקרחת

  • אורן   ביום 1 במרץ 2010 בשעה 8:56

    אני מכיר רק שני סוגים של מוסיקה – רעה וטובה
    אני מכיר רק שני סוגים של אמנות בכלל – מעוררת ומרדימה
    אני מכיר לשתיהן רק שני שימושים – לבדר ולאתגר
    ורק מרחב אחד בשו החדשני והמהנה יכולים לצמוח – זה הפלורליסטי, הליברלי והמזין
    מה הקשר בין מדינת ישראל וכל זה
    ועוד במשרד שלימור לבנת שרה בו?

    (לימור לבנת = תרבו כמו שליברמן = דיפלומטיה)

  • גלעד סרי לוי   ביום 1 במרץ 2010 בשעה 17:26

    תומרן – התבלבלת קצת. ביקורת על החלטות שלטוניות עושים בקלפי, לא בבית המשפט.

  • אודי ארליך   ביום 3 במרץ 2010 בשעה 10:51

    קשה לי להאמין שנזכה לראות ראפר שהולך עם בגדים גדולים עליו בשתי מידות לפחות
    הולך לפדות צ'ק ממשלתי לתמיכה בסימפולים, או מקועקע שדוף עם בגדים קטנים עליו בשתי מידות
    רואה בדף הבנק שלו העברה ממשלתית לכיסוי הוצאות תחזוקת המגבר שלו.

    נראה שמאז הימים ש'חיפושיות הקצב' לא הגיעו ארצה בסיקסטיז מחשש לתרבות רעה
    לא השתנה כלום במחוזותינו.

    כל שנותר הוא: אנשים! אם אתם בעמדות מפתח של תוכן ועצוב דעת קהל
    תתחילו לעשות מעשים: תשמיעו, תראו, תכתבו, אל תפחדו ל-ה-ש-פ-י-ע!

    אין דרך אחרת

  • אביב   ביום 5 במרץ 2010 בשעה 23:12

    לירון, תעשה לכולנו שירות גדול אם תחבוש את כובע העיתונאי ותשיג נתונים אילו פרוייקטים של מוזיקה מזרחית, ג'אז וכד' מקבלים תמיכה.
    לדעתי יש כאן קצת עירבוב של דברים. אני מסכים לנוגע לתמיכה בבמות למוסיקה פופולרית, מדיה, ארכיון. יודע מה, אפילו חדרי חזרות.
    בכל תחום אחר צריך להבדיל בין גוף יוצר (להקה) ובין גוף שעיקר עבודתו בשימור תרבות (תזמורת). מוסיקה קלאסית ואתנית ייכנסו בקטגוריה השנייה, והעובדה שמוסיקה מזרחית זכאית לתמיכה על פי התקנון היא שערורייתית ובוודאי פוליטית.
    אסור לממשלה לתמוך בלהקות, מי ירצה לשמוע מוסיקה כזו?
    ההפרדה בין גופים יוצרים ומשמרים קיימת למיטב ידיעתי בכל מדינה מתוקנת, מתוך הכרה שחשוב לתמוך במורשת תרבותית. נכון שיבוא מישהו שיגיד שבתחומי אמנות אחרים המדינה תומכת ביצירות אמנות (קולנוע). מבחינה עקרונית יש כאן בעיה, אבל ידוע שמבחינה מעשית אין ברירה וישראל לא שונה בעניין זה ממדינות אחרות.

  • לירון, אני שמח מאד שאתה נושא את הדגל. חייבים לעשות חוק עידוד המוזיקה !!!
    בדיוק כמו שיש חוק לעידוד הקולנוע !
    הקריטריונים צריכים להיות: כל מי שלא מצליח למלא את קיסריה.

  • אלכס ויז'ניצ'ר   ביום 11 במאי 2010 בשעה 8:06

    אותי לא שכנעת הפעם. זכותה לקבוע קריטריונים

  • תולה   ביום 6 ביולי 2010 בשעה 11:28

    אני לא מהתחום, אבל בעקבות הדברים שמציג פה לירון, נראה לי שהקריטריון לתמיכה צריך להיות בהכשרה שמוזיקאי עובר – לסבסד את לימודי הנגינה או פיתוח הקול של מוזיקאים, או בעזרה בחדרי חזרות באמת, כמו שמישהו הציע.
    והדבר לא צריך להיות תלוי בכיוון המוזיקלי שהוא בוחר לעסוק בו.
    אפשר אולי לקחת דוגמא מקרנות המסייעות לממן סרטי קולנוע – ולקחת מהם קריטריונים שעונים על זכאות למימון.

  • בידור ובמה   ביום 11 בספטמבר 2011 בשעה 12:47

    תראה אני יכול להגיד שלפי עניות דעתי אתה צודק בקביעתך שבמשרד החינוך לא יושבים האנשים הכי טובים שיכלו להיות שם. הצביעות והשמרנות הפתטית שלהם מדברת בעד עצמה. אבל אני נמנה עם מעטים שאינם תולים כל תקווה מלכתחילה אלא מבינים שזו משוואה ברורה מראש. אין ערבויות לאיכויותיהם של פוליטיקאים ולפיכך התלות בהם והתקווה כי מהם תבוא הישועה היא עצובה ממש. אני חושב שמה שאמרת על הרוק הכבד, על כך כי הוא דווקא ענף שכן זקוק לתמיכה ועזרה בפרסום בערוצי המדיה השונים, עד כאן הכל מצוין! אלה הבחנות נהדרות, אבל את זה משרד החינוך והתרבות גם אם יעשה- לא יהיה זה ברמה גבוהה והמאמץ לא יהיה שווה את זה. מישהו אמר פעם: "ככל שנשקיע ונתלה תקוות בפוליטיקאים שלנו כך נתאכזב מהם יותר"- אנחנו צריכים לשאוף להסיר את ידיה של הממשלה מהחיים שלנו, אמנם נפסיד כמה השקעות אך הרווח בדיעבד יעלה לעין ערוך על ההפסד

טרקבאקים

  • […] את התרבות שלה. מעניין מה חבריו של ארדן למפלגת הליכוד, שרת התרבות חובבת המוזיקה לימור לבנת ושר החינוך חובב הפורטיס גדעון סער חושבים על […]

  • […] אני מבין קטן מאוד במוזיקה, ומבין קטן עוד יותר ב"לעשות את זה", אבל אני מבין בחיוכים של ילדים. וראיתי שם ילדים זוהרים. ילדים שלמדו להוציא את כל החרא שמצטבר בהם על נייר. זה לא משנה אם אתה שר את זה, מקריא את זה, או דוחף את זה עמוק למגירה, העיקר שאתה כותב את זה. העיקר שאתה דוחף את הזעם שלך לתוך אומנות גם אם לימור לבנת חושבת שהיא נמוכה. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים