שלמה המלך

שלמה גרוניך

המיטב

Nmc

שלמה גרוניך היה מהפכן . המוסיקה שלו הייתה, מאז ומתמיד, מפותלת ומתפתלת כשבמילים תמיד היו משחקים שהלכו לאזורים של האוונגרד והתיאטרליות. היצירה שלו מעולם לא התפשרה במורכבות שלה ותמיד אתגרה את מי שרצה להאזין לה ובכל זאת, למרות הדרישות שהוא הציב לו ולנו, גרוניך הצליח להכניס מספר גדול של שירים לפנתיאון המוסיקה הישראלית.

שירים כמו "אל נא תלך", שהוא הלחין על פי באך, בצורה כל כך מושלמת למילותיו של רבינדרנת טאגור, ו"רוזה מרצפן", שעל מילותיו אחראית שולמית לפיד, פרצו את הדרך עבורו. אצל גרוניך הצעיר היה אפשר לשמוע מגוון השפעות שהוא משליך אל המוסיקה שלו, מוסיקה קלאסית, ג'אז ורוק מתקדם. בתקופה שבה הוא פרץ הוא פתח צוהר חדש ואנרכיסטי לזירה מוסיקלית שהייתה מאד שמרנית לפני בואו.

האוסף החדש מגיע לו בזכות ארבעה עשורים של יצירה בלתי פוסקת, כשזה לא ממש משנה לו האם הוא במרכז או בשוליים. האוסף מחולק לשלוש, אלבומי הסולו, פרויקטים משותפים והקלטות נדירות. להבדיל מאוספים בנאליים, המיועדים לרכז את כל הלהיטים עבור אנשים הבוחנים קריירה על פי להיטים, באוספים מהסוג הזה המבחן העיקרי הוא דווקא בקטעים הפחות מוכרים של האומן.

בדיסק שבו מרוכזות ההקלטות הנדירות אפשר לקבל באמת תמונה כוללת על מגוון הסגנונות שבהם גרוניך טייל. החל במוסיקת גוספל, בשיר "וזה זורם", עם העבריים מדימונה וכלה ברוק אלטרנטיבי, בקאבר משוחרר ומופרע לשיר "לונה פארק" עם להקת אטליז.

כצפוי, באוסף מופיעים קטעים מאלבום המופת "מאחורי הצלילים", שהוא יצר יחד עם מתי כספי. זה מדהים לגלות איך גם היום, 37 שנים לאחר שהוא הוקלט, היופי שהיה אז עדיין נשאר.

מאלבום לאלבום גרוניך ניסה תמיד להמציא עוד משהו חדש, כשהדבר האחרון שאליו הוא התחבר הם פיוטים מהמקורות. אבל מה שתמיד נשאר איתו, ואפשר להגדיר אותו בתור החתימה שלו הוא הקסם שטמון בפסנתר. גרוניך שר רק כדי להשלים את מה שהוא מנגן. לפעמים השירה נמצאת שם על מנת ליצור דיסוננס ולפעמים כדי להגיע לקונסוננס, כשתמיד קיימים אצלו ניסיונות לעורר אמוציות באמצעות הלחן, כמו בדרמה הנמצאת בנעימת הפתיחה של הסדרה "תקומה".

האוסף של שלמה גרוניך,שמצליח לסכם ארבעים שנים בשלושה דיסקים, הוא יותר מהכל, סיכום זמני המעורר כבוד. 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד סרי לוי   ביום 23 בפברואר 2010 בשעה 6:52

    לא אוהב את גרוניך. הרושם שלי ממנו של עודף רעש. בתוך כל היצירה מתחבאות כמה פנינים, אבל הן מתחבאות בערימה של דברים לא חשובים, לא מוצלחים.
    הייתי בהופעה האחרונה שלו עם שופרות ופיוטים. היה פשוט נורא. אחד מוצלח והשאר סתם סתם סתם (ואני לא מדבר על היהירות בדברו על הטקסטים ש"המתינו לו").

  • אודי ארליך   ביום 23 בפברואר 2010 בשעה 11:05

    4 כוכבים ולא 5, ולו רק בגלל התסרוקת.
    להסתפר ומייד!
    וברצינות: גרוניך יוצר מדהים.
    כששמעתי את הפתיחה לתקליט הראשון שלו
    למה לא סיפרת לי?!
    דמעות נטפו ושערותיי סמרו
    מהסאונד והגישה.
    אין דברים כאלה.

  • אורן יפה   ביום 23 בפברואר 2010 בשעה 11:29

    אני חייב לאמר שיש משהו בתגובה הראשונה, אם כי אני אוהב ומוקיר את גרוניך. לטעמי, היצירה שלו תמיד סבלה מחוסר מיקוד ו "ליבה" רעיונית. בניגוד למתי כספי, למשל, שיצירתו מתמתחת מהאוונגרדי לפופ היתולי, מבלדות לרוק פאנקי ומהים התיכון ועד ברזיל, אבל תמיד מזוהה מיידית ע"י חותם אישי ברור. אפילו כשהוא מבצע שירים של אחרים, או – אפילו – ג'ינגל. ההשפעה של כספי ויוני רכטר, שאינם נופלים בהשכלתם המוזיקליתמ גרוניך, אבל ניחנו בצניעות, גדולה יותר מזו של גרוניך, עם כל הניצוץ הגאוני והסוואייח שהופכים את גרוניך לתיאטרלי כל כך. אבל, ולמרות הכל, את האוסף הזה אני אקנה, משום שכמו שלירון אומר, הוא אינו כמו אוספים דומים לו. דווקא משום שאינו כמו האחרים, אצל גרוניך בשביל לראות תמונה ברורה, צריך ללקט רסיסי גאונות שחלקם הרב לא יצא לאור מ"חוסר עניין לציבור" ושלשם ליקוטם היה צריך מעריץ שרוף עם נגישות לארכיון הפרטי של גרוניך ועמוד שידרה מפלדה יצוקה כדי לשכנע להוציא אסופה כ"כ אקלקטית בפורמט שהוא בד"כ מיחזורי באופיו. זה לבד שווה את המחיר על העטיפה.

  • גלעד סרי לוי   ביום 28 בפברואר 2010 בשעה 20:01

    (טעות בשיגור שלחה אליך טראקבאק מיותר)
    (סליחה)

    • Indy   ביום 29 בינואר 2017 בשעה 9:48

      Од 29 November, 2012 – 4:12 amPropecia On18#e…I&ni2l7;ll gear this review to 2 types of people: current Zune owners who are considering an upgrade, and people trying to decide between a Zune and an iPod. (There are other players worth considering out there, like the Sony Walkman X, but I hope this give…

טרקבאקים

  • מאת books4shabat | ספר חברה תרבות ביום 23 בפברואר 2010 בשעה 20:34

    […] הקלה והנוחה, כפי שיודע כל מוסיקאי שהתעייף, היא להוציא דיסק אוסף. לפיכך אסקור כאן בקצרה כמה  ספרים שהצטברו אצלי. […]

  • […] הקלה והנוחה, כפי שיודע כל מוסיקאי שהתעייף, היא להוציא דיסק אוסף. לפיכך אסקור בקצרה רשימה נאה של ספרים שהצטברו אצלי. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים