Posted in אופניים on מאי 6th, 2012
כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא אֶת מַכְאוֹבוֹ
לְעֵת יֹאבַד לוֹ כּוֹכָבוֹ.
אִם אִישׁ רַךְ רוּחַ הוּא מְאוֹד
יַכֶּנּוּ שֶׁבֶר, יַךְ בּוֹ שֹׁד,
אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר
לֹא יִשְׁבְּרוּהוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר.
"נגן עוגב" מאת יעקב אורלנד
לפעמים סיגר הוא רק סיגר, ואופניים הם רק אופניים. ובכל זאת, נראה לי שספורט האופניים הוא אתר ראוי לשימור הגבריות מפני הקמים עליה.
Posted in אופניים, בלוגוספירה on אפר' 22nd, 2012
הבלוג הוא אחיו הקטן של הבלוג הזה- "ספר חברה תרבות". בלוג חדש שיעסוק באופניים של העם, על ידי העם, למען העם. בואו בהמוניכן.
Posted in אופניים on אפר' 19th, 2012
פנו אלי רבים ושאלו, הי – מה עם האופניים? שנים שלא שמענו מהם. לא כתבת כלום, לא סיפרת מאום.בתקופה האחרונה, האמת, לא רכבתי כל כך הרבה. כשחושבים על זה, כל שנת 2011 רכבתי בערך חצי ממה שידידי יאן (השור) רוכב בביקור אחד בפריס.
היום אני רוצה לדבר על שני ספרים. הראשון הוא ספרו של הרוקי מורקמי, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה" (מיפנית: עינת קופר, הוצאת כתר) והשני כתב קרל היאסן והוא נקרא "משחק כפול" (מאנגלית: יורם ארנון, ספרית מעריב). לשני הספרים הרבה מהמשותף. ראשית, למחברים יש שמות שקשה לבטא. חסד עשו איתי הוצאת כתר כשניקדו את את שמו של מורקמי, ואיך מבטאים את שמו של היאסן נשאר לי רק לנחש. יותר מזה, שניהם מדברים על ספורט למבוגרים. וכשאני אומר "למבוגרים" אני מתכוון בפשטות, לאנשים מגיל מסוים, שהוא הגיל שלי ומעלה, מה לעשות, אנחנו לא נהיים צעירים יותר מיום ליום.
Posted in סיפורי מסע, ספרות on יולי 25th, 2011
"ההרפתקה שלה נמשכה כך חמש שנים. ואז, ביוני 1970, התייצבנו בתחנת הרכבת המרכזית בווונקוּבֶר עם שני קיטבגים ענקיים מלאים להתפקע. אמי קנתה כרטיס רכבת למונטריאול וחצינו את היבשת בכיוון ההפוך, אמי מצונפת במושבה ואני מכורבל במעמקי רחמה, פסיק בלתי נראה ברומן שטרם נכתב." (מתוך הפרק הראשון בספר "ניקולסקי") בשבוע שעבר סיפרנו לכם על אנגליה ואוסטרליה. על איש מתבגר שמנסה לחזור אל העבר כדי לתקן אותו, וספק מצליח ספק נכשל. היום נדבר על אלסקה, קנדה וונצואלה. מהכיוון שלנו זה הצד השני של העולם, וגם גיבורי הסיפור אינם גברים מזדקנים המביטים בצער אל חייהם שחלפו אלא צעירים שנעים קדימה אל העולם שלא כל כך מחכה להם.
