ספר חברה תרבות

לך תקנה לך אופניים, תעשה קצת ספורט

ככה היא אמרה

אבל אופנים כמו שאני רוצה עולים המון כסף

זה יותר זול מניתוח מעקפים.

אז קניתי אופניים. טוב, זה לא היה כל כך פשוט כמו שזה נשמע. חיפשתי באינטרנט, ואפילו קניתי עתון של אופניים. יש אופניים לשטח, ויש אופניים לכביש. בכביש יש משאיות ובשטח , לפחות איפה שאני גר מסתובבים כל מיני כאלה שלא טוב להסתובב בחברתם

ואז התברר לי שגיסי הוא רוכב אופניים כמה שנים. הוא המליץ לי על משה שהוא מוכר אופניים וגם חבר שלו ואפשר לסמוך עליו. הלכתי אליו וקניתי אופניים לבנים כאלה. ספישלייזד קוראים להם. ככה היה כתוב לפחות. ואחר כך הוא אמר שצריך עוד זה וזה וההוא. אז הסתפקתי בקסדה (כי גלעד אמר) ומכנסים וחולצה וכפפות ומשאבה ופנס אחורי. כי קדמי בדיוק נגמר.

נסעתי קצת, והיה נורא כואב שמה. איפה שיושבים, על יד גם. אפילו שלבשתי את המכנסיים המצחיקים שהוא מכר לי במלא כסף. מכנסיים כאלה שיש להם למטה מין ריפוד שדומה ל…נו, אתם יודעים,

ממש כאב. התקשרתי לגיסי בבקר והוא אמר שצריך להתרגל ואולי כדאי גם לכוון את הכסא

ופתאום ירד גשם, המון גשם והיה קר. היו שלש מעלות בחוץ, וגם אותם הרוח פיזרה ולא יצאתי מבית והאופניים הסתכלו עלי עצובים כאלה, והכרטיס אשראי אמר - שילמת אולי תעשה עם זה משהו.

חיכיתי ליום ששי ונסעתי למשה. משה בחור נחמד, הוא מכר לי ריפוד לכסא והתאים לי את הגובה. כלומר אני נשארתי באותו גובה שהייתי, רק הנמיך את הכסא.

באותה הזדמנות גם קניתי מין מתקן כזה שמחברים אליו את האופניים בבית ואפשר לרכב עליהם כאילו היו אופני כושר

וקניתי מין מנעול מתוחכם כזה לקשור את האופניים, ומגן בוץ

ולא קניתי פנס קדמי, כי בדיוק נגמר