מחיצה כהלכה
ספרה החדש של ד”ר אורה כהן “משני עברי המחיצה – לשאלת ההפרדה המגדרית בהלכה היהודית”, מנסה לעסוק בגלגוליו של רעיון ההפרדה בין גברים לנשים.
כהן מלקטת מקורות הלכתיים והיסטוריים ורוצה להראות שמה שנראה היום כהלכה פסוקה וחד משמעית לא תמיד היה כזה.
אורה כהן צועדת בזהירות רבה בניסוחיה המתונים, אולי מתונים מדי. בין השורות אפשר לחלץ שתי אמירות מרכזיות של הספר. הראשונה שבהן היא החלת הפרדיגמה של חקר המגדר בדיון בשאלות ערכיות יהודיות, והשנייה היא התבססות על מחקר היסטורי וסוציולוגי כטענה מובלעת לפיה פוסקי ההלכה אינם חיים בד’ אמות של הלכה בלבד אלא מושפעים מהלך הרוחות של זמנם.
מכאן אפשר אולי להמשיך לטענה לפיה יש להחזיר עטרה ליושנה ולהיזקק למקורות ולתקדימים היסטוריים כדי לשנות את המצב של ימינו, ומתוך כך, כפי שכתוב על גב הספר לעסוק בשאלת החברה הדתית, האם עליה להיות נפרדת לחלוטין כמו החברה החרדית או להפוך ל”חברה מעורבת צנועה”. שני אלו מושגים הטעונים פיתוח. כל אחד מהם – עולם מלא. כהן לא עושה זאת וההבטחה שבגב הספר לא לגמרי מתקיימת בתוכו.
כהן לא ממשיכה קדימה עם טיעוניה. היא לא מנסה להציג מודל אלטרנטיבי להפרדה מגדרית, או מבקשת לתת קריאה מחודשת וחתרנית של המקורות הקיימים. היא לא מתמודדת באמת עם האוסרים, ולא ממש מרחיבה את נימוקיהם של המתירים. כהן מסתפקת באיסוף מפורט של מקורות, ובפרק הדיון הקצר שבסוף הספר כל שהיא עושה למעשה הוא קריאה ל”הנהגה הרוחנית של הציבור” לקבל את מנחתה ולהיזקק גם למקורות אלה בבואם להכריע בשאלות דורנו. לטעמי יש בכך משום החמצה של ממש.
משני עברי המחיצה – לשאלת ההפרדה המגדרית בהלכה היהודית, אורה כהן, הוצאת המחברת, תשס”ז, 224 עמ’
14 בAug, 2007