שלש דקות וחמשים שלש שניות עם מאיר אריאל
15 בMay, 2008
הביטי נא אל הירח
“בלבו של הפמיניזם ניצבת האמונה שנשים כפופות לגברים בתרבות המערבית. הפמיניזם מבקש לשחרר את הנשים משיעבוד זה ולכונן את החברה מחדש באופן שיימחה את הפטריארכיה וייצור תרבות המכילה בתוכה באופו מלא את מאווייהן וכוונותיהן של נשים. קיים מגוון רב של תיאוריות פמיניסטיות, אך כולן חולקות יעדים אלה. הן נחלקות, עם זאת, בהשקפות שיש להן אודות דמותה של חברה נטולת שעבוד נשי ובאסטרטגיות המשמשות אותן להשגתה ”
(”לקסיקון לתיאוריה של התרבות – מושגי יסוד”, עמ’ 326, עורכים אנדרו אדגר ופיטר סדג’וויק )
“אור הלבנה” הוא אוסף של מאמרים שהתפרסמו במשך ארבע שנים, בעלון “שחנשים”, עלון שמטרתו היא להיות “סתם עלון פשוט, לנשים שרוצות לעבוד את ה’ בצורה שלימה ושמחה יותר, שרוצות להתעצם עם תכונותיהן הנשיות ותפקידיהן, ומוכנות לשתף ולהשתתף במאמץ להטות שכם - “לעבדו שכם אחד”. (מתוך אתר שורש).
וההרים עוד בוערים באש זריחות - על הספר שדות אדומים עד תל חי – חיי בנימין מונטר
“דמותו של מונטר אבדה, כוסתה במעטה השִׁכחה. פועלו ותרומתו הייחודית השתכחו, ואולי גם בזמנו לא היה הכול ידוע. בספר הזה ביקשתי לחשוף את חייו ולגאול אותו מאלמוניותו. שנות חייו בארץ, אירועי חייו ומותו מושתתים על אותם יסודות שהופכים אדם לסמל הראוי להישמר בזיכרון ההיסטורי (עמ’ 32).
בעקבות סיור ביד ושם
טור אורח מאת אריאל סרי לוי
עובדת קיומם של ניצולי שואה – חייהם, משפחתם, שמחתם, עוניים – היא עובדה בלתי נתפסת מבחינתי. אני לא מסוגל להבין כיצד ייתכן שהשואה ארעה בסך הכל לפני כמה עשרות שנים, פחות משנותיו של אדם, או ליתר דיוק: שנותיו של אדם שזכה לחיים שלמים. לא גדלתי בצִלם של ניצולי שואה; לבּוֹבֶּה וזֶיְדֶה לא היה מספר על היד, והם אף פעם לא הכריחו אותי לגמור את כל האוכל מהצלחת. הם הספיקו לברוח מגרמניה ברגע האחרון; כל ימיהם הצטערו על כך שלא הצליחו לצרף אליהם את משפחתם. אבל בובה וזיידה, שבכל יום שני לקחו אותי מהגן, לא היו סבתא וסבא שלי, אלא של אבא שלי. וכשחושבים על זה ככה, אני אפילו לא דור שלישי.
נשמת ילד קטן
מה אנחנו יודעים על הורבינק? לא-כלום. בקושי ידועים לנו הפרטים התמציתיים שמביא פרימו לוי בספרו ההפוגה, המוקדש לכלל חוויותיו במחנות ההשמדה הנאציים.
המלחמה בשלביה האחרונים. ב-27 בינואר 1945 מגיעה יחידת סיור רוסית ראשונה למחנה בּוּנָה-מוֹנוֹביץ שבתחום אושוויץ-בירקנאו. בתוך זמן קצר מועברים פרימו לוי וחולים אחרים למחנה הגדול של אושוויץ, שם אילתרו הרוסים “אגף למחלות מידַבּקות” ….עד מהרה מועבר פרימו לוי, קודח מחום, למקום אחר, קטן יותר. שם, באחד הדרגשים, מוטל ילד בן שלוש שניתן לו השם הורבינק, מעין פרשנות לכמה מההגָיִים המשונים שהשמיע לפעמים. רגליו משותקות ועיניו הן אחיזתו היחידה בעולם הזה: “הן ירו זיקים לעבר החיים”, כותב לוי, “מבט פראי ואנושי בעת ובעונה אחת”. (עמ’ 13)
הסיכויים הם מיליון לאחד - הוא אמר
מלחמת העולמות, ספרו הקלאסי של הרברט ג’ורג’ וולס (1866 - 1946) המספר על פלישתם של בני המאדים לכדור הארץ, יצא לאור לראשונה בשנת 1898. מאז זכה למהדורות רבות וכעת הוא יוצא שוב בעברית, בתרגום משובח בשיתוף פעולה של הוצאות “כתר” ו”ידיעות אחרונות”. עד לא מזמן, דומני כי הגרסה המוכרת יותר בעולם היתה הגרסה המוזיקלית של ג’ף ווין, משנת 1978.
כך תעשו כסף מהבלוג שלכם - בדיוק ככה
פרנסה ברשת: כך תעשו כסף מהבלוג שלכם
זה לא חדש שמיליוני אנשים בעולם מנסים לעשות כסף מהרשת - מה שחדש הוא שעוד ועוד כבר מצליחים לעשות כסף מהבלוגים שלהם. האם גם אם אתם יכולים? וכיצד? ובכמה כסף מדובר? אחרי שתקראו את הכתבה הזו חייכם עשויים להשתנות
יש שם כל מיני עצות. בעיקר לפרסם את הבלוג,ולשים פרסומות לקהל ממוקד.
אי אעבור לגישה אחרת - שיווק אגרסיבי.
בבקשה תקראו את הבלוג שלי
ואחר כך תשלחו לינקים לכל החברים שלכם
ותשלחו לי כסף ואני אהיה עשיר.
צה"ל קורא לך מותק
ללכת או לא ללכת? זו השאלה
למסע מצדיעים ברכיבה התכוונתי. למה לא? כי אף פעם לא רכבתי למרחקים כאלה, ובטח לא בציבור. למה כן? כי למה לא. זה יהיה בסדר, כולם אומרים.
למה שלא תחיה פעמיים
“בשלהי שנות החמשים של המאה עשרים טבע הפסיכואנליטיקאי המוערך אליוט ז’אק (1917-2003) את המושג “משבר אמצע החיים” (1965). את המאמר “המוות ומשבר אמצע החיים” כתב כשהיה בן ארבעים ופירסם אותו שמונה שנים מאוחר יותר, בשנת 1965. אליוט ז’אק הגדיר את משבר אמצע החיים כתקופה שבה עלינו להשלים עם סופיותם של חיינו. להבין שהאפשרויות כבר אינן אינסופיות ולהכיר במגבלותינו. בארבעים וחמש השנים הבאות, עד מותו בגיל 86 , פירסם ז’אק שמונה עשר ספרים נוספים….במובנים רבים, אליוט ז’אק חי פעמיים”.
במלים אלה נפתח הספר החדש “למה שלא תחיה פעמיים” שכתבו במשותף קרלו שטרנגר ואריה רוטנברג.