אף פעם לא הייתי בדיסקוטק. גדלתי בהתנחלות, ולא היו לנו כאלה בסביבה. הרב שלי בישיבה חשב שדיסקוטק הוא אבי אבות הטומאה, בבני עקיבא אמרו שזו תרבות של ריקנות, ואבא הוסיף ואמר שיש שם אוירה של עבירה. כשגדלתי קצת, ועמדתי על דעתי, עדיין לא הלכתי לדיסקוטקים. בליל שבת אני בבית, ובאמצע השבוע איכשהו לא היה לי ממש דחוף. נורא מרעיש שם, ככה שמעתי. כשיצא לאור ספרו של ניסן שור " לרקוד עם דמעות בעיניים – ההיסטוריה של תרבות המועדונים והדיסקוטקים בישראל" חשבתי שתהיה זו הזדמנות לנסות להבין מה החמצתי, ואולי להתפייס רטרואקטיבית עם ג’ון טראבולטה וחברותיו.
להמשך קריאה »
חם נורא, חשבתי לעצמי. ממש חם, אולי בגלל זה אתה מרגיש כמו צנון שעבר עליו הפסח, או סתם חמץ שעברה עליו משאית. יצאתי מהעבודה מוקדם, התארגנתי ובחמש וחצי (שזה באמת ארבע וחצי) יצאתי לרכוב. אסור לוותר, תעזבני יום וכו’. עליתי הרים וירדתי גבעות (ככה זה) ובאופן כללי, למרות שהמדופק לא עבד, הייתי מרוצה מעצמי ומהאופניים. השינוי במערכת ההילוכים הוכיח את עצמו, והרחבתי את טווח השיטוטים שלי באזור הבית שלי. למרבה הצער, החברה הלאומית לדרכים קירצצה לי את כל הכביש הראשי, וגם במקומות שסללה מחדש היא לא התייחסה לשוליים. ולכם אני נאלץ לחפש לעצמי מסלולים נידחים, כאמור, עכשיו הדברים יותר פשוטים.
====
להמשך קריאה »
כבר בפרק הראשון, ששמו כשם הספר כולו (לידה), חושפת אריסון כי "רוב חיי קיבלתי תקשורים - ראיתי תמונות, קיבלתי דימויים ומסרים מילויים, לפעמים אפילו בשפה עתיקה, שהגיעו אלי מלמעלה". בהמשך, בפרק ששמו "הרוח" אריסון מספקת קצת פרטים על איך זה עובד: "הידיעה על העומד להתרחש תמיד היתה מלווה בתחושות פיזיות קשות וכואבות. במלחמת המפרץ, כשנורו הטילים על תל אביב, והיום כשנורים טילים על שדרות, אני חשה את הדבר על בשרי. אני מרגישה שאני עולה באש".
הכלכלה הקפיטליסטית מעודדת יזמות ומתגמלת אנשים מוכשרים המעזים ומצליחים. אותם מוכשרים, יחידי סגולה נבחרים לתפקידיהם וזוכים במשכורות גבוהות בגלל יכולתם להביא תוצאות. מוכשרים אחרים מצליחים להיות בעלי שליטה בחברות ולנווט אותן להצלחות.
אריסון מספרת כי לפני שעזבה את הארץ למיאמי רצתה למכור את כל הנכסים שלה, אך כששבה החליטה לא למכור את בנק הפועלים. "חשבתי שאת שאר החברות שנותרו, כגון שיכון ובינוי, כן אמכור. התחלתי בתהליך אבל דקה לפני החתימה על המכירה קיבלתי מסר ברור מאד: לא למכור. אז לא הבנתי את הסיבה למסר, אבל החלטתי ללכת בעקבותיו, ולא מכרתי את החברה".
תהליכי קבלת ההחלטות בגופים פרטיים, בהכרח יהיו יותר מקצועיים וממוקדים בשורה ה תחתונה מאשר בשוק הפרטי. כי בשוק הפרטי, שלא כמו בציבורי, כולם מכוונים למטרה - לשורה התחתונה של הרווח. המוטיבציה שלהם מובילה בהכרח לתהליכים מבוקרים של קבלת החלטות. שאם לא כן, השוק יעניש אותם והמניות יצנחו.
כמה טוב שאנחנו חיים במשק קפיטלסטי.
(הציטוטים מתוך כלכליסט)
כמו בכל אתר שמכבד את עצמו, גם באתר עיתון הארץ פינה למזג אוויר. לכאורה משהו קטן ושימושי, שלא באמת מעניין מישהו. אבל חייבים, אז שמים.
ןבכן, לא כך הוא הדבר. באתר הארץ, תחת תחזית מזג האוויר, פרחה חממה של שנינויות. קהילה קטנה וערמומית של טוקבקיסטים שנונים, מגיבה לתחזית ולאירועי היום.
יותר טוב מבלוג, יותר שנון מפורום. כדאי.
כל יום http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/hasecscience.html
שבוע הספר חוזר, וכמנהגי כמה המלצות לכל היוצאים אל היריד. לא אגביל את עצמי לרשימת ספרים שיצאו לאור דווקא בשנה האחרונה, או בין שבוע ספר זה להוא שקדמו. את חלקם קראתי מזמן, ויש בהם הנמצאים כעת ממש על שלחני לקריאה וכתיבת ביקורת. כל הספרים שאציין, גם הישנים שבהם, נמצאים בקטלוגים וניתנים לרכישה. מאחר שבגלל כל המבצעים המשונים קשה לדעת כמה עולה ספר, ואין קשר בין המחיר הקטלוגי למה שתשלמו בסופו של דבר, לא אציין הפעם מה מחיר הספר. אומר רק שלכולם יש ערך.
להמשך קריאה »
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
בוקה ומבולקה באיגוד לשכות המסחר. (שם שתמיד נראה לי כמו אסיפה של בורגנים מהוגנים בחליפות נוסח שנות החמישים. בית מסחר לבנהוק את אפשטיין, או בירנבוים את בירנבוים קונפקציה והנעלה, דברים כאלה). וכך מדווח העתון ש"הארץ" הוא העטיפה שלו:
אתם עבריינים? יש גורם רופס, מוכה עיוורון, שרוצה להפוך אותנו לכאלה". כך אמר נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, בכנס של מאות יבואנים, יצואנים וסוחרים שמחו נגד עסקת החבילה ותיקוני החקיקה לטובת העובדים עליהם הוסכם בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים.
להמשך קריאה »
תראו מה כתב עידו קינן בעין השביעית
הפרסום הסמוי כובש את הבלוגוספירה. בלוגרית שלא הסכימה לשתוק הובילה לרשת של עשרות בלוגרים שהפעיל משרד מקאן-אריקסון. החוקים היו ברורים: תכתבו מה שאתם רוצים על המוצרים שלנו, אבל רק דברים חיוביים
לקריאת המאמר
למעשה, אני המצאתי את הקונספט, ראו את הפוסט "הטוחן השיווקי". רק שלא ידעתי איך להרוויח מזה כסף.
"הערב בשמונה ורבע כרמן הלכה לעולמה בשלווה. הייתי איתה. מרגיש כרגע די בסדר. אטלפן אליך מחר. תוכלי לקחת חופש ביום ששי כדי לבוא ללוויה?" (עמ’ 331)
אישה אחת הולכת לרופא. נשמע כמו התחלה של בדיחה, לא מהמוצלחות שבהן. ההמשך קצת פחות משעשע. הרופא אומר שהיא חולה בסרטן ועכשיו כבר אין שום דבר שיכול לעזור לה. הוא מוסיף ואומר שבפעם הקודמת שהייתה אצלו, לפני חצי שנה בערך, הוא טעה. טעות מצערת, מביכה, כבר אז היא הייתה חולה. אבל עכשיו אין מה לעשות.
להמשך קריאה »
4 בJul, 2009
