מותו של בוכהלטר

החשבונאות היא שפה. לדעתי היא השפה הכי חכמה בעולם, וממציאיה ראויים לכל פרס אפשרי. זו השפה היחידה בעולם הבנויה על שתי מלים בלבד, האחת נקראת ״חובה״ והשניה נקראת ״זכות״. אין בשפה הזו בניינים, אין בה ניקוד ואין בה זמנים — עבר הווה עתיד…. לא משפטי תנאי ולא מילות יחס.

להיות רואה חשבוןיש בה כאמור שתי מילים בלבד. וראו זה פלא, היא תמיד משאירה את המשתמשים בה באיזון, גם אם מפסידים…

באמצעות שתי המלים הללו יכולים יודעי השפה לספר כל סיפור עסקי המתרחש בארגון. מי שיודע לכתוב בשפה החשבונאית יכול לספר את סיפורו של הארגון ומי שמבין את השפה החשבונאית, יכול לקרא את הסיפור האמור ולדעת בדיוק רב מה קרה בארגון.

אילו העמדנו בתחילת השנה בפתחו של המפעל שלושה סופרים בלתי תלויים, ידועים באמינותם, במהימנותם ובמיומנותם. אילו העמדנו את הסופר הדגול ש״י עגנון ביחד עם הסופר העברי עמוס עוז ולידם אשף ספרי המתח רם אורן, והיינו מבקשים מכל אחד מהם לספר במשך שנה שלמה מה קרה בארגון ומה היו פעולותיו העסקיות בין ה-1 בינואר לבין ה־31 בדצמבר, היינו מקבלים בתום השנה שלושה רבי מכר, בעובי שונה בשפה שונה ובסגנון שונה כאשר כל אחד מהם היה נותן משקל יתר לסוגיה אחרת בארגון…… החשבונאי לעומתם, מי שנקרא בוכהלטר בימים עברו, עם שרוולי הכיסוי עד למרפקיו, היה מצליח להעלות את ההתרחשויות בארגון באמצעות שתי מילים בלבד. אותן חובה וזכות, שהן מילות סתר מפחידות למי שאיננו מבין את השפה, אך מילים קסומות המתארות עולם ומלואו ליודעי חן, תרתי משמע.

באמצעותן סיפר הבוכהלטר בעבר וסיפר מנהל החשבונות ומספר החשב כיום את סיפורו של הארגון. כולם עבדו תחת אותם כללי ״דקדוק״ של השפה. נקבעו עקרונות וכללים כדי למנוע יצירתיות שיהיה בה כדי לפגום באחידות הדיווח ובמתודולוגיה של יצירת הדיווח האמור.

 

 

רו"ח גד פניני ספטמבר 2006 במאמר בו הוא מבכה את המעבר לתקינה החשבונאית הבינלאומית בישראל