פוסט בחירות

לא מזמן היו בחירות לכנסת התשע עשרה, והנה כבר העשרים. אבל מי סופר (חוץ מעמוס עוז). מטעמים שונים הקשורים בעיסוקי בחיים עצמם, אני נוטה שלא לכתוב בשבחו או בגנותו של מועמד פלוני, וחברת כנסת אלמונית. ולכן שתקתי כדג אילם בהופעה של ריי צ'ארלס כל אותה העת בה בפייסבוק, בעיתונים בטלוויזיה ובכיכר העיר התכתשו להם המחנות היריבים. וגם עכשיו לא תוציאו ממני באיומים או בהבטחות ניתוח של נאום זה או אחר, והמקסימום שתוכלו לצפות לו הוא שאומר בעמימות קונסטרוקטיבית שאנחנו עוד נראה את הימים ההם, לא יודע איך קוראים להם, נו, האחרים.

כך או כך, כמה מחשבות עלו בי. הראשונה היא השאלה מה בדיוק קרה.  אחר כך אפשר לשאול למה. כפי שאומר פתגם ידוע שהמציא חכם תימני ממוצא פולני – "תמיד עליך להיזהר מלבלבל בין המציאות פתקים בקלפילדעתך על המציאות". במיוחד אם אתה סבור שהיא לא ממש מציאה. החיסרון הברור הוא שאנחנו לא יכולים לנתח באמת מציאות אלטרנטיבית ולכן צריך להיזהר מחכמה שלאחר מעשה. אבל אם כולם יכולים למלא את עיתוני השבת בהסבר למה טעינו (כלומר הם טעו) ומה צריך לתקן (כלומר האחרים צריכים) וימשיכו להפטיר כאשתקד או לפחות כמו לפני שנתיים, אז גם לי מותר. בבלוג שלי אי אפשר לעטוף דגים.

אני מזכיר לכם שכשהוכרזו הבחירות רבים אמרו ששום דבר לא ישתנה. ואחר כך, לזמן מסוים היה נראה כאילו אכן יהיה שינוי, וכך חשבו גם חסידי השינוי המוצע וגם מתנגדיו. ועכשיו כולם שוקדים על מקלדותיהם להסביר לנו למה בעצם לא קרה כלום, ומה שהיה הוא שיהיה, ושום דבר לא באמת קרה. אז מה באמת היה? שינוי שהשתנה או שחלמנו חלום? ואם ננסה לסייג מעט את התקופה בה נדון, אנסה לשאול האם לפני שבוע כשהסקרים הראו מה שהראו אכן זו הייתה תמונת המציאות או שבגלל צעדים שננקטו, לטוב ולמוטב, הכיוון בו צעדה המציאות השתנה?

ברור וחד משמעי ששום דבר לא באמת קרה משידור המדגם ועד לקבלת התוצאות הסופיות. כל הפתקים היו מונחים בקופסה ורק היה צריך להוציא אותם משם ולסדר יפה ולספור ולמנות ולחשב. החתול של שרדיגר לא ישב שם, רק פתקים לבנים.  והתיאורים של מפלגה כזו שעלתה עם הספירה וירדה אחריה, הם לתפארת המליצה, מאחר שהכול כבר היה, רק לא ידענו. ולכן אחרי ספירת כל הקולות חישוב כל החישובים באדר-עופר, עודפים וקולות הימאים עם בקבוק של רום, נראה כי לא מדובר ביום הכיפורים של הסוקרים אלא בכל עונת החגים בתוספת טו בשבט ותענית אסתר. אני כתבתי לפני הבחירות שהסוקרים לא יופתעו מהפתעת הבחירות מאחר שהם יודעים שיכולתם לחזות את המציאות מוגבלת. ולהוותם לא שמעו לעצה הישנה והרחיקו עדותם, וכל הגרפים הוירטואליים שהתעופפו בכנסת התנפצו על ראשם. צדקתי כמובן (כזה אני – איש שבדרך כלל צודק לפעמים) וההוכחה היא דבריו של רב הסוקרים קמיל פוקס שהעיד על עצמו שמה שהשבית את שמחת הבוקר שלאחר הבחירות לא היה כישלונו המקצועי אלא העובדה המצערת מבחינתו שהמועמד החביב עליו לא ניצח בסופו של דבר. הסוקרים ימשיכו ליצור מדגמי בחירות, כי אנשים צריכים להתפרנס, והסיכוי שהטלוויזיה תציע לכולם ללכת לישון  מוקדם ולחכות לתוצאות האמת נראית קלושה למדי.  ובכל זאת, בפרק הזמן מיום ששי של הסקרים האחרונים ועד לבחירות עצמן, ובמהלכן, קרו כל מיני דברים. 

האם כמו שאמר יוגי ברה – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. מצד אחד גם כשהכול נראה ממש גרוע מבחינתך יש עניין שיתהפך לטובה, או מצד שני לא צועקים "יששש" לפני הגול. אפשר לומר שהמציאות צופנת בחובה הרבה מאד אי ודאות ומה שאנחנו רואים הוא מוגבל, בגלל  המידע המצומצם שעומד לרשותנו ויכולת הניתוח המוגבלת שלנו (ויש כאלה שרואים את זה עליהם יותר), או שמא המציאות כאוטית והכל יכול לקרות. כי זה מה שיש. האם אלוהים לא משחק בקוביה ויש סדר עליון כלשהו הנסתר מהעין, או שאנחנו לא יכולים להגיד לו במה לשחק ובמה לא.

אין לי תשובה כמובן. אלפי שנות פילוסופיה דתית וחילונית לא פתרו את הקושי באופן משכנע מעבר לכל ספק, אז לא ניתן לצפות שאתן תשובה משכנעת בפוסט קצר, שנון ומוצלח ככל שיהיה או לא, עוד מוקדם לקבוע ונודה לך בשלב הזה. השארו איתנו, עוד דקה נשוב.