אנחנו כבר שנים מנויים על יס. מאד אהבתי את הרעיון שלהם לקרוא ללוויין על שם הנביא שגר אצלנו לא רחוק. אלא מה, כפי שיעיד גם הנביא, אצלנו יורד לפעמים שלג. בחורף הראשון שירד שלג, גילינו להוותנו שכשהצלחת מכוסה שלג אי אפשר לאכול פסטה. וגם, שכשהצלחת של הלוויין מכוסה אי אפשר לצפות בטלוויזיה. עניין מעיק בדרך כלל, ובמיוחד בימי השלג בהם בטלים מעבודה ולימודים. באותו חורף, טיפסתי ועליתי לגג לנקות את השלג כמה וכמה פעמים. איך לומר זאת בעדינות? "העלה האחרון" נשר רק מהפחד לראות אותי ככה, בניהו בן יהוידע בעצמו בא מקבצאל ונתן לי מדליה.

טוב, הימים חלפו והשלג נמס. ויום אחד לעת קיץ התקשרתי לחברת יס, ואחרי המתנה קצרה של חצי שעה בה סלחתי על ההמתנה והודיתי להם על המחמאה בעניין הסבלנות, ענה לי המוקדן.
DSC_0821 צהריים טובים, אמרתי בנימוס, כי הייתה זו שעת צהריים. יש לי בעיה עם השלג.
– איזה שלג, תהה המוקדן, אמצע אוגוסט עכשיו.
– ובכן, אישי הצעיר, אכן חד אבחנה אתה. אבל דע לך כי בסוף יגיע החורף ויש להתכונן לקראתו. צער רב יש לנו מהעדרם של שידוריכם האיכותיים בשעת השלג, בה כולם ספונים בבתים ואין מה לעשות בלי טלוויזיה.

– אני יכול להציע לך כמה דברים לעשות, מלמל האיש הצעיר.

– יש פה טיעון, אמרתי, אבל תשתה כוס מים קרים ונתרכז בעניין הטלוויזיה. מה אתה מציע לי לעשות כדי שבחורף הבא הכול יראה אחרת.

– תראה, הוא אמר, יש לנו עכשיו ניסוי על צלחות נגד גשם.

– תתרכז, אמרתי לו, מדברים על שלג. גשם קטן עלינו. בשביל פחות מטייפון לא הייתי מתקשר אליך בכלל.

– אין מה לעשות, פסק הצעיר בפסקנות. אין לנו פתרון לזה.

– ובכן, שאלתי, כיצד תסביר לי שתושבים בחלקים מסוימים של הפלנטה שלנו חיים כמה חודשים בשלג? ומה הם עושים כל הזמן?

– אה, אמר האיש. זה נורא פשוט. הם שמים את הצלחת במרפסת והולכים לנקות אותה מדי פעם.

דממה השתררה פתאום. כל המוקדנים הפסיקו לעבוד, כששמעו שהסוד הגדול התגלה. אורות אדומים נדלקו במרכז הפיקוח והבקרה של יס, אי שם באי טרופי מוצף שמש. (טהיטי היא מקום קסום, כך אומרים)

– יפה, אמרתי לו. מתי אתם באים להזיז לי את הצלחת?

– לא, זה מסובך, אמר המוקדן במבוכה רבה.

– אה, זה בסדר, הרגעתי אותו. אני לא מצפה שתבוא בעצמך. תשלח רב-טכנאי מנוסה ומיומן בעניינים כגון אלה.

– אני לא בטוח שזה אפשרי, תן לי לבדוק.

– שום לבדוק, אמרתי בנחישות. אני בטוח ששיחה קצרה עם קצין אנטנות ולווינים ראשי אצלכם בחברה תפתור כל בעיה. אם העליתם את עמוס המסכן עד לחלל, תוכלו לבלוס כמה שקמים ולסדר גם לי משהו. יש לי חצר נאה, ואתם מוזמנים לשתול את הצלחת בכל מקום שתחפצו, ובלבד שתהיה נמוכה ממני.

וכך היה, לא חלפו שבועיים או ארבעה, וטכנאי עייף הזיז לי את הצלחת (הוא לא נגע בגבינה), ושם אותה ליד החלון של המטבח. מקום מתאים מאין כמותו  לצלחות, תודו.  ומאז ירד הרבה שלג, הדלקנו את הטלוויזיה וראינו ישועות ב"ה. אבל עכשיו יש הפסקת חשמל. אולי אתקשר שוב לשאול את הבחור למה הוא התכוון כשאמר שיש דברים אחרים שאפשר לעשות כשסגורים בבית בשלג.