דברים טובים

תהיה קצת חיובי, אומרים לי הקוראים. כן, גם דברים טובים קורים. אז הנה, חמשה דברים נאים לשעת ערב.

אליס לא לבד

לואיס קרול פרסם ספר חדש. כלומר הוא מת, אבל ענין פעוט שכזה לא צריך להפריע, ולמען האמת הוא מעולם לא עמד בדרכם של אנשים להמשיך ולהתפתח מבחינה אמנותית. תשאלו אפילו את מייקל ג'קסון, אלביס פרסלי ואלטון ג'ון. הספר, פורסם במקור בשני חלקים (ב-1889 וב-1893) ויוצא לאור בימים אלה לראשונה בעברית, בתרגומו של יונתן בר, בהוצאת קמין.  הספר, כמו אליס בארץ הפלאות וממשיכו, רווי בהומור נונסנס בריטי אך יציב. עם שירים בלתי ברורים בתוכו.  גיבורי הספר הם סילבי וברונו, גנן מטורף ככובען, פרופסור תמהוני וחד משמעי כפילוסוף צרפתי משנות הששים, שדים ורוחות פיות ונוכלים.  אמנם מדובר בסאטירה (אמיצה, לא סתם סאטירה) על עולם פוליטי שנעלם כבר מזמן, אבל בכל זאת – לואיס קרול הוא לואיס קרול. למעשה, כשחושבים ממש בריכוז נזכרים שלואיס קרול הוא בעצם צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, אבל למה להיות קטנוניים, הבנתם את כוונתי.

כל הכבוד להוצאת קמין. כשאסיים את 428 העמודים המורכבים הללו, אכתוב פה ביקורת לתפארת מדינת הפיות.

לוי יצחק מערוץ 2

באתר "הארץ" מספרת גילי איזיקוביץ (ותודה לאריאל על ההפניה) כי "משהו נעים ועדין, מפרגן עד בכי, קרה לטלוויזיה." ובכן, במה מדובר? בתכניות הריאליטי. אלה המשדרות  מציאות בדויה ותככים לאין ספור.

בראשית היתה "הישרדות". חלוצת ז'אנר הריאליטי הגדול חרכה ב-2007 את מסך ערוץ 10 והכניסה לז'רגון ביטויים כמו "לשחק את המשחק" (מכבסה לפועל המדויק יותר "לשקר"), "אסטרטגיה" (מכבסה לפועל המדויק יותר "לשקר לכמה אנשים במקביל"), "מי ראוי לזכות" (מכבסה וכו' לפועל "לשקר באלגנטיות") ובריתות (כלומר התאגדות אינטרסנטית זמנית בין מתחרים).

הקהל נשבה, ובמהירות. זמן קצר אחר כך יישרו קו גם המתחרים מערוץ 2 וסיפקו תשובה משלהם לז'אנר שעד אז טיפטף בקושי למסך הקטן בארץ. פחות משנה אחר כך עלו גם האח הגדול ו"המרוץ למיליון" (עונה ראשונה). התחרות על הפרס הגדול והנכסף נפרשה על המסך ללא רחמים.

פיחסה. בקיצור. ואז, קצת לפני שכיבינו ביאוש את הטלויזיות והלכנו לחפש אמא אחרת, הגיע מפנה.

…עם השנים, אומר המאירי, דברים החלו להשתנות. "בתוך ז'אנר הריאליטי התפתחו פורמטים שבהם התחרות וההדחה לא בפרונט, המטרה היא לא הפרס אלא עצם ההשתתפות. זאת היתה המסקנה הראשונה שלנו ב'היפה והחנון'. לא רצינו לקחת את זה לירידות על המתמודדים, אלא להומור ולתהליך".

לא בטוח שאיזיקוביץ מרוצה כל כך, והיא ממשיכה ומקשה למה לא נהיה ככל הגויים באמריקה שעל הים ונהנה מחברינו סובלים. אבל יואב צפיר מסכם את הענין ואומר:

אפשר לנסות להסביר ולהתפלסף, להגיד שזה קשור למצב הכלכלי או לחרדות ביטחוניות, אבל בסופו של דבר, זה גל והוא בא והולך. יכול להיות שנמאס לצופים ללעוג לאנשים על המסך או לראות אותם בסיטואציות קשות. הרבה פעמים צופים פשוט מחפשים את הטוב. אוהבים חיובי.

מסתבר שעל אף הכל, ולמרות מנהגם של בני נכר, גם בעולם זה השפל, גוברת מידת החסד הישראלית. ואין אדם מבקש להתכבד בקלונו של חברו חלילה. ובינתיים, שם למעלה בשמיים, רבי לוי יצחק שכבר חלפו שנים מאז עזב את ברדיטשב העיר המעטירה, מחכך זקנו ואומר לכביכול – אמרתי לך, אמרתי לך.

מדוע ולמה

שום זבוב לא נפגע במהלך הצילומים

וזה עוד כלום. שימו לב, חידת הקיום הבסיסית, או לפחות אחת מהחשובות שבהן, מגיעה לכלל פתרון. שנים שאלנו, "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה".  ה"אקונומיסט" נטש לרגע (וזה כשלעצמו אירוע משמח) את הטפת המוסר הקפיטליסטית ומספר לנו על הנושא החשוב הזה. (תורגם והוצג ב"הארץ")

אחת ההשערות הפופולריות הראשונות היו כי הסיבה היא הסוואה. צ'ארלס דארווין היה בין הראשונים לפסול את הרעיון, בטענה שהזברה רועה במרחבים פתוחים ולא באזורי סבך. אחרים טענו כי זהו קוד להתאמה בין פרטים שונים מאותו מין; פסים לא שגרתיים יסמלו למשל לבני זוג פוטנציאליים את מידת ההתאמה להזדווגות של זברה כזו או אחרת. חוקר נוסף העלה את הסברה שעבור הזברות, הפסים מקבילים לפנים שונות בבני אדם, ובאמצעותם הם יכולות לזהות אחת את השניה. מרחיקי לכת אף הניחו כי תנועת הפסים יכולה לעורר בטורפים סחרחורת כשהם משקיפים על עדר זברות חולף.

תודו שזה נשמע משכנע אפילו יותר מהתיאוריה בקשר לשמלות השבת. במיוחד "מרחיקי הלכת" שקיבלו סחרחורת מהזברות. כנראה בגלל זה הם הרחיקו לכת, ליתר בטחון. ובכן, לא ברקוד לזיהוי, לא פנים ולא משקפיים. מדענים הונגרים אמיצים במיוחד יצאו לתצפיות על זברות עצבניות בערבות הונגריה. (הכל כתוב שם, לא המצאתי כלום) וגילו שמדובר בזבובים. כלומר משהו נגד זבובים. מסתבר שזבובים לא אוהבים פסים שחורים ולבנים. לכן למשל לא תראו אף פעם זבובים חוצים במעבר חציה, או צופים בטלויזיה לימודית – גם כשהם חולים ונשארים בבית. לא הכל נפתר, ויש עוד על מה לעבוד, מספר האקונומיסט:

איש אינו יודע מה הסיבה לכך, אך ד"ר הורוואט מאמין כי ייתכן והדבר קשור ליכולתם של הזבובים לראות גלי אור מקוטבים המכתיבה קריאה רוחבית או אורכית של התמונה. לזבובי סוס יש נטייה להעדיף גלי אור המקוטבים לרוחב.

באמת ראיתי את הזבובים מטים את הראש הצידה כדי לקרוא עיתון.

וייתכן, מוסיף הדוקטור ההונגרי, כי

הפסים האנכייים על גופה של הזברה מבלבלים את מוחו הקטן של הזבוב ומונעים ממנו מלהבחין בחיה.

האמת היא שאותי הם שכנעו. ראיתי בזמן האחרון לא מעט אנשים שמוחם הקטן מתקשה להתמודד עם בעיות הקיטוב בישראל, והם מתקשים לראות דברים גדולים שחולפים מול פרצופם ממש.

ואם זה לא מספיק לכם, אז תדעו שמפלס הכנרת עלה. עברנו את הקו השחור, חצינו בתנופה את הקו האדום, ואם המצב ימשך כך גם במרץ ואפריל – אנחנו נציף גם את הקו הסגול.

5 Comments

  1. אודי

    תודה לגלעד שבזכותו צחקתי ב"תכנית ההישרדות היומית" בה אני משתתף למחייתי.
    דרך אגב, מעניין אם בגלל תכונות אלה האסירים בחו"ל לובשים גם כן פסים להגנתם (למרות שבארץ הקפידו בשב"ס לבחור מדים חומים שדווקא משפיעים בצורה הפוכה על הזבובים)….

התגובות סגורות.