עדינות

נטלי היתה מאופקת למדי (מין נשיות שווייצרית). את גיל ההתבגרות צלחה בלא פגע ולא סטתה מן השבילים הסלולים. בגיל עשרים נראה לה העתיד מבטיח. היא אהבה לצחוק. היא אהבה לקרוא. בדרך כלל לא התממשו שתי האהבות בעת ובעונה אחת משום שהיא העדיפה לקרוא סיפורים עצובים.

אחרי קיץ עם בורדייה ודרידה, החלטתי לקרוא משהו אחר של הצרפתים הללו. בהמלצה חמה של מישהי שאת טעמה אני מעריך בחרתי את "העדינות" של דוד פואנקינוס (מצרפתית: לי עברון-ועקנין, הוצאת כתר 2012 ), ואכן, קראתי את כולו בבת אחת ואם לקצר את חוות דעתי לשתי מלים – יופי של ספר.

"העדינות" מספר על נטלי, שאוהבת ספרות ובחרה ללמוד כלכלה. ולמרות שנשים בשם נטלי, כך מספר לנו המחבר, נוטות לנוסטלגיה היא העדיפה לקרוא על התל"ג של אסטוניה. נטלי אהבה את פרנסואה, סוחר מניות רומנטיקן שפגש אותה ברחוב ומשהו בהילוכה תפס את עיניו, ונטלי אהבה אותו מאד. והחיים היו יפים, ונפלאים כמו שהם רק יכולים להיות. ואז, אחרי כמה שנים ושבעה עשר עמודים בדיוק,פרנסואה יוצא לריצה, ומשאית פרחים פוגעת בו, והחיים הופכים להיות רעים ומרים כפי שהם נוטים להיות בדרך כלל. ואז? אז מתחיל הסיפור הקצר והנפלא הזה. מאה ושבעים עמודים בסך הכל. מהחומרים הללו גבר – אשה – בוס – מריבה – אהבה – סבתא, כבר כתבו הרבה מאד ספרים, ונעשו לא מעט סרטים. ובכל זאת פואנקינוס מצליח לרקוח עוד סיפור אחד קט ומתוק, מצחיק לעתים ונוגה במקומות הנכונים על גבר ואשה, אהבה ותקווה. פואנקינוס משלב בתוך הסיפור ציטוטים והערות, ותובנות על החיים.קחו לכם את הספר החביב הזה, חכו לגשם והתכרבלו עם האהובה (או האהוב, כל אחד ואחת  לפי הענין) תתרגשו במידה, ואם לבכן נוטה לכך גם תזילו דמעה בסתר, ובין לבין תוכלו ללמוד כמה דברים מועילים על התל"ג של אסטוניה, והעסקים הפורחים בשבדיה.

ועוד משהו:

הספר עובד לסרט בכיכובה של אודרי טוטו. אבל אין לה סיכוי, נטלי הרבה יותר יפה מאודרי טוטו.