סוכות

ריבוי החגים ומוספיהם גרם לעיכוב מה בפרסום פוסט יום ששי. אז הנה – חול המועד סוכות, כמה הערות על המצב

קהלת ואני

עוד מנעורי אני מחבב את קהלת קשישא. הזקן הנרגן שמטיל דופי בכל העולם. הוא צודק, כמובן. הרי הכל הבל בסופו של דבר, כשהטוחנות בטלות והרואות בארובות חשכות, שום דבר כבר לא יעזור. ובכל זאת, הפרשנות האישית שלי לקהלת מתמצית בשני קטעים:

רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

ומצד שני

סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע:  אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם.  יב,יד כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם:  אִם-טוֹב, וְאִם-רָע.

עליך לחיות את חייך, חיי ההבל הפשוטים והאבסורדיים, כי זה מה שיש. ובכל זאת לזכור שיש דין ויש דיין, והעולם לא מתמצה בשתיית פפסי קולה על החוף.

חוות החיות

קצת לפני ראש השנה, ועוד כמה ימים אחריו נוצר מחסור זמני בחלב ברשתות השיווק. YNET מדווח על משבר החלב:

מדובר בתופעה שחוזרת מדי שנה באוגוסט, אולם פלישתה לספטמבר מפתיעה אפילו את הרשתות, שביקשו לאגור חלב לכבוד בולמוס הקניות לחג ועמדו בפני שוקת שבורה. ועל כן, היום (ד') בוקר ערב החג, מי שביקש לרכוש חלב, נאלץ להשכים קום, או לקנות אותו יומיים קודם לכן.

קטע קצר זה, חוץ מהיותו משעשע במופרכות הלוגית שלו, משקף בתוכו כמה היבטים חברתיים. הראשון שבהם, כמובן, הוא העדרם של עורכים אחראים לטקסטים בעיתונות בכלל ובזו האינטרנטית בפרט. הטקסט כתוב בז'אנר ריבוי הקלישאות (אם כי, אני מוכרח לציין שמטאפורת השוקת השבורה נראית חתרנית מעט) ומייצר משבר וסנסציה מאירוע שולי לכאורה. 

ובכל זאת, מאחורי סיפור החלב עולה שוב שאלת השימוש בבעלי חיים כמקור לאוכל אנושי. אני הפסקתי לאכול בשר בגיל חמש או שש, כחלוף השנים הסיבה לכך כבר לא זכורה לי, אימא שלי טוענת שהיא חשבה שזה יחלוף אחרי חודשיים ולכן שיתפה פעולה. כנראה שהילדה הכי יפה בגן שכנעה אותי. ואפרופו ילדות יפות, את אשתי אהובתי פגשתי לראשונה בגיל שש עשרה במפגש של תנועה פוליטית שם אכלנו שנינו ב"שלחן הצמחונים". אבל לא – אני לא מגדיר את עצמי כ"צמחוני" מאחר שאני אוכל דגים. ומה שיותר חמור, אני משתמש בנעלי עור וחגורה מעור. (מעיל עור אקנה יחד עם ההארלי).  לא הסכמתי להשתתף בדיונים על צמחונות אידיאולוגית, בגלל נטייתי לצמצם ויכוחים אידיאולוגיים שמטרתם, בדרך כלל לשכנע אותי שאני אידיוט גמור. התחמקתי מהשאלה למה מותר לפי ההלכה לאכול חיות, והבטחתי שכשיבנה המקדש אני אוכל קרבן פסח. בדרך כלל זה הניח את דעתם. כשבגרתי הוספתי שאני לא נראה כמו מישהו שסובל מתת תזונה, ובזה הסתיים הויכוח. מבחינתי לפחות.

ומה עם טבעונות? שנים התייחסתי לכך כאל מוזרות משונה. אני מודה שאין כאן עקביות, כי השאלה "איך אפשר לחיות בלי ביצים וחלב" מקבילה בתחכומה התיאורטי כמו "אתה לא מתגעגע לסטייק אנטריקוט". (ויסלח לי אייל גולן, מימי לא אכלתי סטייק, אנטריקוט או אחר). ידידי כאח לי, אבירם, הוא טבעוני. אבל הוא חי בהודו ולצערי ביקוריו כאן מועטים מה שמאפשר לי לדחוק את הדיון למגירת הבעיות שצריך לחשוב עליהן פעם. לפני חודש בערך, בתי החליטה להיות טבעונית, בשל הסבל הרב שנגרם לבעלי חיים בכל תהליך ייצור החלב והביצים והצמר. כעיקרון, היא אומרת, אני לא צריכה לספק את רעבוני על ידי הריגת חיות. יש דברים אחרים לאכול. וחוץ מזה – תעשיית המזון היא מקום של אכזריות לבעלי חיים, ואני לא רוצה ליהנות מאכזריות.

האמת? אין לי משהו טוב לומר נגד הטיעון הזה.  בחקלאות ה"מסורתית" שגם היא לא הייתה מופת של טבעונות, עוד היה אפשר לתת לעצמנו הנחות. אבל בחקלאות תעשייתית?   לא צריך להרחיק לכת לרטוריקה כמו "בשביל בעלי החיים כל יום הוא אושוויץ" בשביל להשתכנע שמדובר פה בתעשייה של יצורים חיים שהפכו למכונות ביולוגיות לייצור אוכל ומשקה בשבילנו. אודה ואבוש, למרות זאת קשה לי לממש את הרעיון ולהימנע לחלוטין ממרכיבים משמעותיים בתזונה שלי.  בינתיים אני "טבעוני פסיבי". בתור האחראי על הבישול בביתנו, אני לומד עכשיו לבשל אוכל טבעוני ובאופן טבעי, אוכל גם אני ממנו ומפחית בכך את השימוש בדגים ביצים וחלב.

 

 

עננים על ראשנו

לא, אני לא בעד פריצה למחשבים של אחרים. זה לא מנומס, וגם ממש לא חוקי. אבל אני  מודה שמשהו שעשע אותי בדיווח הזה בקפטן אינטרנט של "הארץ"

ביוני, זמן לא רב לאחר שהתחילה העונה הרביעית של התוכנית, החלו להופיע פרטים חסויים על המשך התקדמות העונה. בלוג אינטרנטי בשם "אגוז צרפתי" חשף שמות זוכים במשימות ובהמשך, גם שמות המעפילים לשלבים המתקדמים ולגמר, תסריטים וקווי עלילה בסצנות שלמות. המידע שהודלף זכה לתהודה והעיב על דימוי התוכנית כמשחק ריאליטי.

אהבתי את "העיב על דימוי" , מה לגבי "חשף את השקר"?

 

גלי צהל כל הזמן

גלי צה"ל חוגגים ששים שנה, מסיבה גדולה, כל מי ששירת שם את האומה הוזמן אליה. רפי מן כותב הגיג בנושא ב"עין השביעית" ומסכם

בינתיים, צריך לומר, החששות מן השעטנז בין תקשורת במדינה דמוקרטית לתחנת שידור צבאית לא התממשו בישראל. הדמוקרטיה דווקא יצאה נשכרת מקיומה של התחנה, אף שבדירקטוריון שלה יושבים שר הביטחון ואלופי המטכ"ל. וגם האזרחים זכו: התחנה היא דוגמה מוצלחת לשידור ציבורי עשיר ומגוון. בעידן שבו מבכים את השתלטות הרייטינג, המסחור והרדידות על ערוצי השידור, זה הישג שאסור להתעלם ממנו. מצד שני, כשמאזינים לרמבטיקה אצל שמעון פרנס בגל"צ, ראוי לזכור שלפעמים הדברים עלולים להתגלגל לכיוונים אחרים.

לדידו של רפי מן, עלינו להיערך למצב שבו רפי השכל ישתלטו גם על המעוז הזה, אבל כל עוד המבוגר האחראי כאן, הכול בסדר, וממשיך את הדפוס "זה בסדר כל עוד זה לטובתנו",  (עוד בעניין גלי צה"ל ותחנת השידור המנחה את חיילינו האמיצים כיצד להתמודד עם פקקי איילון)

 

ספרים לחג

קהלת אמר  "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר:  עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר." ובכל זאת, אני בשלי. מחר, או מחרתיים אפרסם כדרכי רשימת המלצות "ספרים  לחג".

בינתיים תקראו את הספר החדש והמצוין של ארי איתן – "ידיד נפש" (הוצאת בבל). רומן, המבוסס על חיי המחבר ומספר על תלמיד ישיבה ספרדי הלומד בישיבה חרדית אשכנזית. הספר הכתוב שיומן מתאר את חיי הנפש של תלמיד המתמודד עם חברה שהוא מאמין בערכיה והיא מזלזלת בו ובכל ישותו. כדאי לקרוא. אני אקדיש לספר סקירה מלאה ממש בקרוב.  עוד על חיי החרדים תוכלו לקרוא בספרו החדש של חיים באר "אל מקום שהרוח הולך" (עם עובד). אני מודה שלא קראתי את כולו, אחרי ארבעה פרקים התעצבנתי על זלזולו של המחבר במושאי כתיבתו. אני לא אוהב שהמחבר מלעיג על בריותיו, ומגחיך אותן בצורה כל כך בוטה. אפשר למתוח ביקורת על חברה דרך תיאור דמויות, סוויפט עשה את זה מצוין, וגם ארי איתן, הכותב על החרדים לא הופך את דמויותיו לקריקטורה.

 

בלוגוספירה

גם כאן בסימן קהלת – אריאל סרי לוי שואל

האם מתפללי בית הכנסת אינם מבחינים בכך שהטקסט שהם קוראים חותר תחת אושיות הקיום שלהם והקיום האנושי בכלל? האם אינם שומעים את דברי הלעג הציניים שהוא מטיח, בעברית המשנאית הבהירה והשנונה שלו, כלפי כל אורחות חייהם, ערכיהם, שאיפותיהם? איך, לכל הרוחות, הם מסוגלים להשמיע דברים שכאלה על הדוכן ולאחר מכן להמשיך בתפילה כאילו כלום לא קרה?

והוא גם עונה. כדאי לקרוא

ובלי קשר לחג – שני בלוגים חדשים יחסית, חדשים בשבילי, שמצאתי :

מילים פרוצות, חוץ מהמילים המיותרות -  הבלוג של יעל צדוק

זה בלוג שממשיך את דרכו של הבלוג הישן "מתעוררת למציאות", נקודת ההתחלה שלו היתה האישפוז שלי בשלוותה. את הבלוג הזה אני כותבת תוך כדי לימודי אמנות וספרות. אני מקווה שבבלוג הבא אני באמת אדע על מה אני כותבת. לעזאזל, למרצים האלה יש מוח של מחשב על או משהו. קטונתי.

 יחסי מין – הגיגים של (א)נשים על מגדר הבלוג של רוני שירה וחגי

רוני, שירה וחגי – מסתובבים ביחד, לומדים ביחד, מדברים על כל מיני דברים (כולל מגדר) ביחד, שותים/רוקדים/יוצאים ביחד, ועכשיו כותבים בלוג ביחד. מדי פעם יתארחו פה אורחי כבוד שעושים איתנו עוד כל מיני דברים ביחד.

וגם ואן דר גראף אחותך חזרה לכתוב

 

 

שיר

על פי קהלת פרק ג' – לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=fg73MRomwSA?fs=1&hl=he_IL&hl=en&w=425&h=355]

10 Comments

  1. חיותה

    הערה בקשר לחיים באר. הוא מבקר קשות את תעשיית החצרות החסידיות החדשות המבוססת על כוח, שליטה וכסף, וזו זכותו. את הגיבור שלו הנקרע בין הכוחות השונים העוטפים את חייו הוא דווקא מחבב למשעי, כותב עליו בחמלה ומציג אותו בהגינות יחסית, לא כצדיק מז'אנר מלאכי עליון אבל גם לא כסתם אדם תאב בצע ומרושע.
    אני לא אהבתי את הספר כי באר הוא בעיני איש של פרטים וציטוטים, לא זיהיתי כתיבה ספרותית איכותית של ממש, וחבל.

  2. אדם קלין אורון

    שלום לך ידידי, ומועדים לשמחה.

    אשמח אם תבאר לי קושיה המציקה לי: השיח אודות צמחונות וטבעונות זז מעט הצידה בשנים האחרונות, ומשיח המתמקד בעיקר בענייני בריאות הוא עבר להיות שיח מוסרי בעיקרו (אלמנט שתמיד היה בו, כמובן). למרות שאני מבין את הטיעון, אני חייב לשאול – האם אין עניי מינך קודמים? אם אורח החיים שלנו צריך להיות מונחה בעיקר על ידי הציווי "סור מרע", מה לגבי נעליים המיוצרות במזרח? צעצועים שמקורם בסין? פלפלים שגידלו תאילנדים? בנקים שעושקים חייבים, ועדיין אנו בלקוחותיהם? יהלומים שנכרו בדם ומקשטים צוואר נשותינו? מגורים על שטחים שנלקחו בכוח?

    מטרתי אינה להצביע על כשל לוגי באמצעות הטיעון "אם כבר אז כבר" (כשל לוגי בעצמו, כמובן), אלא לתהות על מנגנונים פסיכולוגיים וחברתיים. מדוע דווקא מצוקת המקנה היא עניין שאתה, ובתך, מוצאים בוער עד כדי שינוי דרמטי באורח חייכם?

  3. גלעד סרי-לוי

    אדם – שלום גם לך, חגים וזמנים לששון. למה עסקתי כאן דווקא בטבעונות? כי בעקבות הבת שלי נדרשתי לנושא. אבל אתה צודק לחלוטין שהשאלה אודות צמחונות וטבעונות בהיבט המוסרי היא רק חלק מהשאלה של שימוש במוצרים או שירותים שנוצרו בעוול.
    מבחינתי הקושי להימנע ממוצרים של סדנאות יזע למשל, הוא בדיוק כמו הקושי שלי עם הטבעונות. עקרון שאני מסכים איתו מוסרית אך מתקשה לבצע, בשל העצלות וגם בגלל שיקולים מעשיים הכרוכים בהתארגנות המורכבת למציאת חלופות.

    אני יודע שזו לא התשובה הכי טובה, אבל זה מה שיש לי בינתיים.

  4. יעל

    חג שמח גלעד, גם הבלוג שלך חדש לי ואני מנויה עליו.

    אני גם לא מאמינה בשתיית פפסי על החוף כמיצוי החיים על האדמה, שלא לדבר על מיצוי העולם, אם זה אפשרי בכלל. אני כן מאמינה בלהיות אדם טוב כמו שהיהדות מכוונת וכמו ששאול התרסי כיוון.

    אני לומדת ממך ושמחה שאתה מצטט מהמקרא, אני לא מכירה פסוקים בעל פה מלבד כמה מתוך קינת דויד (אני חושבת שזה צעד חכם להחזיר לתוכנית הלימודים שינון פסוקים).

    אגב, סיפור יעל וסיסרא הוא סיפור נורא, אני לא יעל כזאת. אני חושבת שאני אדם טוב.

התגובות סגורות.