רוח הצפון ורוח הזמן, אמא שלך צריכה לדעת – טור ליום ששי

כמה הערות על המצב – יום ששי.

ככה עושים לחברה?

File:Friends titles.jpgראיתי השבוע באתר "הארץ" כתבה מרתקת, תחת הכותרת המבטיחה "איך נפטרים מחברים מיותרים" וכך כתוב שם:

אם החברים שלנו הופכים להיות ממקור תמיכה לעול, כנראה שזה הזמן להיפרד מהם. איך יודעים מתי זה הסוף, וכמה זמן נמשכות חברויות לנצח?

הכותבת שירה מייזנברג  ממליצה להפטר מחברים מיותרים השואבים ממך אנרגיות יותר ממה שהם מעניקים לך. (איפה שי אגסי כשצריך אותו?) ויש לה גם עצות מועילות לרכי הלבב שבינינו:

אפרת בת ה-33, מספרת על השיטה שלה להתנתק. "אני מסננת. אם מישהו בכל זאת לא מבין שהוא מסונן וממשיך להתקשר אלי, אני מחליפה את שמו בזיכרון של הטלפון הנייד בטייטל 'לא לענות'. הנייד מצלצל, אני רואה שכתוב 'לא לענות' ומצייתת. ברמה הפסיכולוגית אני שומרת על מצפון שקט כי אני לא יודעת מי זה שאני לא עונה לו. קרה שמחקתי שם מהנייד אבל לא החלפתי אותו ב 'לא לענות', וכך עניתי לשיחות מאנשים שלא רציתי להיות איתם בקשר".

הכתבה הזו מטרידה בישירות שלה, ולעתים לא נעימה לקריאה אך היא מייצגת אמת חברתית בת זמננו.  אין מקום לחברות של פעם, אין  ידידים אמיצים הנושאים את רעם עלי שכם, דואגים וכמו בשיר You've got a friend (וכאן ביצוע יפה במיוחד של קרול קינג וג'יימס טיילור) נחלצים לעזרה כשהוא קורא, דואגים ומעניקים תשומת לב. האתוס הזה פג תוקפו. חברות היא משהו שיפה לזמנו, "מתאים". אין בה מחויבות ארוכת טווח, והיא נמשכת כל עוד נחמד לשני הצדדים. וכשלאחד נמאס, זה יוצר עליו עומס, או סתם "לא מתאים", אין לשני על מה להתלונן. אבל מה לעשות, גם נישואין היום כבר אינם "עד שהמוות יפריד בינינו", ואפילו לא "בטוב וברע", אלא סתם ככה, כמה שמתחשק.

כדאי לקרוא

היום עם קצת עזרה מחברים-

יצחק מאיר בבלוג חדש, מדבר על מסמך גלנט. למרות הכתיבה הרבה בנושא, יש לו זווית חדשה. יצחק מאיר אומר שמסמך גלנט מזויף, רק מאחר שמסמך כמותו עשוי היה להיות אמיתי, ותוהה על העולם שבו כותבים מסמכים כאלו דרך שגרה, לאלופים או לרבנים או לסתם מועמדים לתפקידים נחשבים. (תודה לחיותה)

איתן שוורץ  על לקוחות פרייארים והקמפיין לקניון ארנה, מבית היוצר של זרמון גולדמן, (ותודה ליעל מעוז שי)

דומיניק קסקיני על middle-aged men in lycra (ותודה לדודי)

בועז כהן מצדיע ל"תולדות האמנות" של גומבריך. (את זה מצאתי לגמרי בעצמי)

איילת עוז מספרת על דילמות הכותב, הריכוז והאינטרנט  בפוסט מפתיע על עגבניות וניהול זמן

בקצרה

בית המשפט הגיע לפשרה בפרשת עמנואל. תפתח מגמה חסידית. הבעל שם טוב מתהפך בקברו, והחסידות ממשיכות לאפריקה כאילו כלום.

לוי ליפהיימר מטפס על הר נבו. (תודה ליותם על ההפניה והאסוציאציה)

ברכות לקבוצת הפועל תל אביב על ההעפלה לליגת האלופות. מקווה שתמשיכו את המסורת של מכבי חיפה.

ספר לשבת

הוסף לסל את טוב נגד רוח הצפון / דניאל גלטאואראתמול, כפי שהבטחתי פרסמתי פוסט על ספרו של מורקמי סאן. והיום אספר לכם על ספרו של דניאל גלטאואר "טוב נגד רוח הצפון". (מגרמנית: דפנה עמית, הוצאת כתר). שם הספר עורר בי אסוציאציה למכשפות בסרט "הקוסם מארץ עוץ", אבל לא. הספר הוא רומן מכתבים, בין אמי רוטנר לליאו לייקה. לא מדובר פה ברומן מכתבים של פעם, אלא התכתבויות בדואר האלקטרוני.  אין בכך חידוש מדהים. נאורה שם שאול כתבה כבר ב1993 את "רומן דיגיטלי" המתבסס (בחלקו) על התכתבויות מייל, וכולם בוודאי זוכרים את סרט התעמולה הקפיטליסטי "יש לך הודעה". הספר "טוב נגד רוח הצפון" מתחיל, כמו שמקובל, בטעות בכתובת דואר, שהופכת עם הזמן להתכתבות אינטנסיבית וקשר משמעותי. מרטין בובר חשב שקשר כזה לא יתכן (ב'רחק וזיקה, בקובץ "פני אדם – בחינות באנתרופולוגיה פילוסופית"). אנשים לא יכולים לדבר דרך מכונות. מסתבר שאפשר, ויותר מזה – לדעתי. יחסי זיקת אינטרנט יכולים ליצור קשר אנושי עמוק במיוחד, מאחר שהוא מתבסס על זיקוק האדם הניצב(ת) מולך לטקסט. קצר בדרך כלל, מידי כמעט תמיד. זהו קשר ללא נוכחות פיזית, אמנם ללא משב הרוח הנוצר כשהיא מסבה את ראשה, ללא צליל קולו. אך דווקא זה יכול לאפשר שחרור ממועקות ומעכבות חברתיות ולתת קול להבטים שאחרת היו נחבאים אל מול המבוכה הבינאישית.  דניאל גלטאואר מסכים גם איתי, וגם עם מרטין בובר, וכל הספר הוא משחק על הציר שבין אנושיות האינטרנט ל"עולם האמיתי".

עצה למי שרוצה לקרוא את "טוב נגד רוח הצפון" – אל תציצו בכתוב על גב הכריכה. יש שם פרט עלילה משמעותי שיפגום בקריאה. מי ששם נפשו בכפו ומוכן לקחת את הסיכון, יכול להמשיך ולקרוא מה יש לי לומר בנושא. האחרות –מוזמנות לדלג אל השיר לשבת.

העניין שרציתי להתיחס אליו הוא המשפט "ספר ההמשך יראה גם הוא אור ב"כתר"". אני שואל את עצמי מה רצתה ההוצאה לאור לומר בכך. ישנם ספרים שנכתבו להם ספרי המשך, ("בראשית" למשל), אבל כל אחד מהם עומד בפני עצמו. ברומן בו יש גבר ואשה וצרות, (כי גבר ואישה נשואה לאחר מזמין תמיד צרות, ועשוי להגמר בבכי) האמירה הזו היא כמו "המשך יבוא" בסדרות טלוויזיה בהן לתסריטאים אין מספיק רעיונות והם מחלקים פרק לשניים, או יותר גרוע כמו בסדרות על משפחות החיות באיים אבודים בהן אתה יודע שהן לא יצאו מהאי. לא בשבוע הזה, לא בשבוע הבא כי תמיד מחכה עוד פרק.

שיר לשבת

חלפו הרבה שנים, ובכל זאת – הדאדאדאדא עדיין שם.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=_egWfa5WD_Q&w=425&h=355]

16 Comments

  1. חיותה

    תודה על הטור המשובח, כרגיל, זאת למרות שעברת בו על צו מפורש: "אל תגעו במשיחי" – (נורה אפרון) עם כשרון כמו שלה אני סולחת לה שהיא קפיטליסטית. אבל זו אחת המחלוקות הקבועות ביננו, ננהל אותה.

  2. איך נפטרים מחברים מיותרים: לא קראתי את הכתבה (בבחינת- איך נפטרים מכתבות מיותרות), ואני מבין שיש הבדל בין חבר אחד טוב, אמיתי והדדי (You've got a friend) לבין "חברים" (רשימה בסלולרי או בפייסבוק וכו' שאפשר לסנן אותה).

  3. גלעד סרי-לוי

    לחיותה
    טוב שאנחנו מסכימים שהיא קפיטליסטית. זה גם משהו.
    שרים יפה קרול קינג וג'יימס טיילור. ואהבתי במיוחד את הביצוע הזה, שיש בו הדהוד של ההיסטוריה שלהם עצמם, כחלוף השנים.
    ואני פה – לא הלכתי לשום מקום.

  4. גלעד סרי-לוי

    גרי ורוני – נראה לי שאתם מחליפים בין סיבה לתוצאה. כש"חברות" אינם משקפת מחויבות מוסרית הדדית, וקנה המידה היחיד הוא הרגשת הנוחות שלך עצמך, אפשר לקרוא ככה לתכנית טלויזיה, ולפייסבוק.
    (גם ליפא העגלון כבר התלונן על זה)

  5. העלמה עפרונית

    דווקא בסדרת הטלוויזיה אכן מוצגים ששה חברים "אמיתיים", מהסוג שתומך גם כשקשה ולא רק כשנוח (במגבלות הז'אנר, כמובן). ומצד שני, מוצגים שם גם "חברים" מזדמנים, שהם יותר בגדר מכרים/ידידים/חברים לשעבר. ההבדל בין אלה לבין אלה די ברור.

  6. ליאור

    (ספוילר)
    גם אני קראתי את הספר בשבת הזאת, ובכלל לא קראתי את התקציר. רק לקראת סוף הספר קראתי אותו(הרגל מגונה שכזה) והבנתי מה את הכיוון של העלילה. קצת(הרבה) מעצבן ואמנם זה לא הרגיש לי כמו "המשך יבוא" בסרט, אלא יותר כמו "המשך-יבוא-כדי-לגרוף-כמה-שיותר-כסף". קצת מבאס, ואני בכלל שונאת סופים פתוחים.

  7. ישבת יחד עם מישהו סרי לוי (אני גרועה בשמות. אריאל?) שלמד עם בעלי בשיח ונראית כמו אבא שלו. בגלל העיניים הכתומות לא הייתי בטוחה. לי בחיים האמיתיים יש הרבה פחות גרפיקות- אוטומטיות- בצבע- סגול.

  8. פינגבק:מרקס בורדייה מנהלי כספים ודרור בורשטיין | ספר חברה תרבות

  9. שירה מייזנברג

    השם מייזנברג מגיע משם העיר הגרמנית מייסן, הידועה באומני הזכוכית שבה.
    "הכותבת ממליצה להיפטר מחברים מיותרים"… פחחח… הכותבת ממליצה לא לכתוב על טקסטים שלא קראת אלא את הכותרת שלהם.
    הטקסט שלי הוא אסופה של דעות ועצות של מומחים בתחומם בנושא חברויות שמשהו נשתבש בהן. אבל יותר מגניב לקחת את הכותרת שאמורה למשוך את העין וציטוט שמהווה אתנחתה בין דברי המומחים (מבנה מאוד מקובל של כתבות מייעצות, לא אני המצאתי) ולעוף על זה.
    חבל שלא יישמת על ה"ביקורת" שלך את העצה הטובה שלך לקוראי מורקמי סאן. נראה שהמחויבות שלך לספק לקוראיך סקירת כתבות אינה ארוכת טווח. כל כך "אמת חברתית בת זמננו".

  10. גלעד סרי-לוי

    לשירה – תודה על הדברים.
    אני מסכים שההתייחסות לשם משפחתך היתה לא לענין. מחקתי זאת, ואני מתנצל.
    עם זאת – קראתי את כל הכתבה שלך, ולא רק את הכותרת. ואני חושב שנתתי יצוג הוגן למה שכתוב שם. הביקורת שלי אינה כלפייך, אלא כנגד הלך הרוח המובא בכתבה.
    לא הבנתי את הערתך לגבי מורקאמי.

     

התגובות סגורות.