הדבר היה ככה? אז היה (על ספרו החדש של מאיר שלו)

לפני שלש שנים יצא לאור ספרו של מאיר שלו "יונה ונער". לא אהבתי אותו, ממש לא אהבתי אותו. נראה לי מודבק. כתבתי כך

ככה כותבים רבי מכר, ילעיזו המלעיזים. אל תקשה על קוראיך, תגיש להם הכל כפי שהם אוהבים, והקופות הרושמות יצלצלו. ובכן, רב מכר יש לנו כאן, ובכך אין כל ספק. בעת כתיבת שורות אלו כבר נמכרו עשרים אלף עותקים, כמות עצומה במונחי השוק הישראלי, והיד עוד נטויה. גם אני אומר, שאין כאן פסגת היצירה העברית, וגם לא פסגת יצירתו של מאיר שלו.

הקוראת הבכירה זעמה ממש. אתה לא מבין כלום, היא אמרה, ומי בכלל נתן לך רישיון להסתובב לבד בחוץ, שלא לדבר על מקלדת. כנראה חופש הביטוי הוא לא ממש רעיון טוב תמיד.  (לא ממש במלים האלה, כי היא בחורה מנומסת, אבל זה מה שהיא התכוונה). לא רציתי לכתוב ביקורת שליליץ יתר על המידה, זה היה עוד בתקופה החיובית שלי, ולכן הפטרתי בנימה דו משמעית:

"יונה ונער" הוא ספר המחולל בך עצבות מתוקה בעודך קורא על השאיפה הביתה, על הרצון לבית שיהיה שלך, שישיב לך כשאתה מברך אותו לשלום. בית – שהוא בסופו של דבר – מקום להניח בו את ראשך היגע מעמל היום, להביט דרך החלון אל עצי הפרי שבחוץ, ולקרוא ספר טוב.

כן, הבנתם נכון. השארתי לקוראי הטור שלי לנחש האם "יונה ובית" שייך לרשימת הספרים הטובים אם לאו.

זה היה אז. בינתיים כתב מאיר שלו ספר חדש. "הדבר היה ככה". הכותרת מנוקדת כשמלתה של האישה, שלא תחשוב שמדובר פה במחלת הדבר. בשביל זה יש לנו את אלבר, כזכור. בספר, חוזר מאיר שלו אל  ילדותו בנהלל. אל הסבתא שלו הסובלת מהפרעות אישיות משונות, ועל משפחות המספרות לעצמם סיפורים החוזרים בכמה וכמה גרסאות, כל גרסא מסמרת שיער מחברתה. הוא מספר על משפחתיות ומביא לנו ספר מצועף נוסטלגיה מחויכת. ביקורת עדינה על האנשים ועולמם, אך הרבה כבוד לוותיקים מאז, וראש וראשונה להם הסבתא המשונה, שבדרכה העקשנית לא נכנעה למוסכמות ובנתה את המולדת ללא פירור של אבק מיותר. עוד נקודה – אולי מהרהורי לבי אני קורא כאן סבטקסט – תראו אותנו, הישראלים האמיתיים, השורשיים. שיודעים מאיזה צד הפרה נותנת חלב, וחונקים נחשים במו ידינו. לעומת "ההם", שסתםנושאים את השם לשווא.

מאיר שלו יודע לספר סיפור, הוא מוכשר. הוא יודע למשוך את קוראיו מהדף הראשון, כמעט עד לדף האחרון. יופי של סיפורי סבתא יש פה. זה גם ספר מצוין לציטוטים. ובכלל-  הסבתא טוניה , הדודים המושבניקים, הסוסים והפרידות המעופפות עד לארמונו של הצאר, כולם מושכים את הלב. בתור טורים בעיתון זה היה מצוין, סיפורים למילואים – היה ממש נפלא. מה לעשות, ככה כותבים רבי מכר.

כן, אני יודע שלא יסכימו איתי, וימצאו בספר הזה עומקים מופלאים שאני לא נחשפתי אליהם במדף ה"ספרות" האיכותי. מדובר פה במאיר שלו, רבותי. אבל אולי סתם נדמה לי, וזה רק רעש של יונים מעופפות.

הדבר היה ככה, מאיר שלו, עם עובד, 2009, תש"ע, 226 עמ'

4 Comments

  1. אני חושש שאני קצת לא מבין. בסופו של דבר רשמת בקושי פיסקת ביקורת אחת על הספר. אני חושב שמאיר שלו כבר מזמן איבד את היכולת לספר משהו שהוא לא ממוחזר אבל הייתי שמח ליותר נימוקים מאשר חצי רשימה על ספר אחר שלו.

  2. פינגבק:אנחנו העולם | ספר חברה תרבות

  3. פינגבק:בדיקה « יומנו של מנהל

התגובות סגורות.