‫תגובות לפוסט: "חצי רחובות"‬

‫מאת: מחר סוגרים את נס הרים? | ספר חברה תרבות‬

‫מחר סוגרים את נס הרים? | ספר חברה תרבות‬ — Wed, 09 Jun 2010 03:43:33 +0000

[...] החליט לסגור את כביש 375 לרוכבי אופניים – בקטע שבין צור הדסה לצומת האלה. מדובר בכביש בלב "ארץ רוכבי האופניים" אליה מגיעים [...]

‫מאת: שי‬

‫שי‬ — Sun, 06 Jul 2008 15:55:55 +0000

בבקשה.

זה תמיד רעיון טוב לקחת ג'ל בכיס, אבל להשתמש בו סתם זה חסר תועלת, ובזבוז כסף (כי הוא די יקר). השרירים דורשים אנרגיה, וכשנגמרת לגוף האנרגיה הזמינה, ג'ל נותן תוספת קלוריות כמעט מיידית לגוף. אבל אם אתה לא מנצל את כל האנרגיה הזמינה, התוספת הזו לא תעזור. אם אין לך שרירים חזקים דיים, כל האנרגיה שתתן להם לא תעזור. הזמן הנכון לקחת ג'ל הוא קצת לפני שאתה מרגיש מרוקן. כדי לדעת מתי זה קורה, תאלץ בפעמים הראשונות להתרוקן לגמרי…

עקרונית, חשוב לדאוג שלגוף תמיד תהיה מספיק אנרגיה זמינה תוך כדי הרכיבה. כלל האצבע (הבהרה: אין לי רקע בתזונת ספורט, כך שכדאי לקחת את ההמלצה הזו בערבון מוגבל) הוא שלרכיבות של שעתיים ומטה לא צריך כלום, וליותר מכך כדאי לאכול בערך 200-250 קלוריות לשעה, שאותם אפשר לספק לגוף איך שבא לך: סנדוויץ', בננה, חטיף אנרגיה, או ג'ל. היתרון הגדול של ג'ל הוא באריזה הקומפקטית, ובגלל שהוא נוזלי, קל לעכל אותו גם בדופק גבוה. כיוון שאני מניח שאתה רוכב בדפקים אירוביים, הייתי שומר אותו למקרי חרום בלבד בנתיים.

אגב, אם אתה מרגיש לא בטוח, עדיף לתרגל בירידות של יער הנשיא (הקטע שבין צ' נחשון לצ' שמשון), למשל, מאשר בצור הדסה. השוליים שם יותר עמוקים, הסיבובים שם פחות חדים, ועדיין אפשר להגיע לשישים קמ"ש בקלות, כשאתה בתנוחה אוירודינמית.

‫מאת: גלעד‬

‫גלעד‬ — Thu, 03 Jul 2008 14:24:01 +0000

שי
תודה על העצות המועילות בקשר לסיבובים והירידות ובכלל.
מה שאתה אומר על הג'ל הוא – עזוב, תיקח כשאתה מרגיש שצריך?

‫מאת: שי‬

‫שי‬ — Wed, 02 Jul 2008 15:34:43 +0000

את הג'ל אתה חייב לקחת (כי לא באמת אוכלים אותו, אבל גם לא שותים) עם הרבה מים. אל תנסה בלי, ולא בגלל הטעם, שאכן, הוא נורא, אלא כי המים "מפעילים" את הפחמימות שבג'ל. שכן הג'ל הוא בעצם פחמימות לשימוש מידי, וזו גם כנראה הסיבה שלא הרגשת אותו — הוא יעיל רק אם נגמרו הפחמימות הזמינות לשרירים שלך. כשזה יקרה, אתה כבר תדע.

השם המקובל לדרך מצור הדסה לבית שמש (כביש 375) שבה ירדת היא "צור הדסה". וביחד עם נס הרים (כביש 3866, מצ' מחסיה עד אנדרטת הצ'לנגר) וצובה (כביש 395, מצ' אשתאול עד לרמת רזיאל) הן שלושת הטיפוסים הקלאסיים לירושלים.

בטיפוסים עדיף להתחיל בצור הדסה, שנחשבת לקלה ביותר (אני התחלתי עם צובה, וזו היתה חוויה נהדרת, גם אם כואבת), ובירידות עדיף להתחיל קודם כל בנס הרים, שהיא הכי פחות מפותלת, והראות בה הכי טובה. בצומת נס הרים פנה ימינה לכיוון בר-בהר, ותמשיך ישר עם הכביש עד לבית שמש. כל זה, כמובן, אחרי שהשגת שליטה טובה מאוד באופניים, כי גם זה כביש תלול למדי, ועצה לאריכות ימים — בסיבובים אל תשאר צמוד לשוליים. רוב הנהגים (וכנראה שגם אתה) לא שולטים די טוב על רכבם, ונוהגים סיבובים בתוך השוליים. ביחד עם הנטיה להעריך לא נכון את מהירות הרוכבים, זה סיכון. סיבובים צריך לקחת במרכז הכביש, ולא להתרגש מהמכוניות שצופרות מאחור (ממילא כשתשלוט די טוב באופניים, תגלה שאתה יורד הרבה יותר מהר מהן).