שאלו אותי כמה פעמים, למה אתה כותב "לרכוב" כשצריך לכתוב "לרכב".
טוב, התשובה בגוף השאלה, עניתי. לרכוב – כמו לכתוב.
מה פתאום. זה נשמע כמו שגיאה. אומרים לרכב – כמו לשכב.
לא ולא. תסתכלו במילון אבן שושן. כתוב לרכוב
לא יכול להיות
יכול – וככה זה – הנכון הוא לרכוב. הכלל הוא כי כל צורות המקור של בניין קל בגזרת השלמים ניטות במשקל "פעול", להוציא (כמו שציינת) את לשכב, המצוי כך הרבה פעמים בתנ"ך.
עד כאן רגע של עברית. שלום לכם, אני יוצא לרכוב.
[...] עד לצומת צור הדסה לא התגלו הפתעות מיוחדות. המחסום הפחיד את הגלגלים הדקים שלי, המשאיות אותי, הכל שגרתי. אחרי התיעצות עם עצמי החלטתי לא לפנות לבר בהר, כי אין זמן. המשכתי לכיוון מטע, ומשם בירידה לבית שמש. אחרי מטע, קצת לפני הצומת הפונה לכביש המחצבות יש ירידה תלולה ומפותלת. פעם ראשונה שלי שם, פעם ראשונה בירידות ערמומיות מהסוג הזה. מסתבר שלא כל כך קל לרכוב במהירות 55 קמ"ש ולהשאר צמוד לשוליים. את המכוניות מאחורי לא שמעתי, בגלל הרוח. שלא נשבה בגבי כלל וכלל, אלא מולי. היה כיף, אלא מה. משם עד ביג כבר לא היה סיפור מיוחד. טוב, חוץ ממרוץ הטרקטורונים שבא מולי, שהסתיים בטרקטורון אחד שנסע על שני גלגלים בלבד. האחוריים, למזלו. היה לי עוד קצת זמן אז רכבתי עד צומת שמשון. [...]
[...] ראשונה בירידות ערמומיות מהסוג הזה. מסתבר שלא כל כך קל לרכוב במהירות 55 קמ"ש ולהשאר צמוד לשוליים. את המכוניות [...]