כתב אישום – ליקויי למידה, נשירה ועבריינות

 

"יש לך מושג איך זה לדעת שהאיקיו שלך גבוה מ 130 –
מה לעשות מדדו אותו המון פעמים –
ולא להיות מסוגלת להבין משמעות של עמוד טכסט בספר היסטוריה –
כי למוח העצמאי שלי אין יכולת להפנים ולהבין רצף של תאריכים –
היסטוריה מבחינתי – ממש – אבל ממש בור שחור-
ולא חשוב כמה אני אקרא וכמה אני אסמן לי סימנים וכמה אני אשתדל –
אני, יקירתי, כנראה לעולם לא אזכור מתי נכתבה הצהרת בלפור – ולמה.
ולא חשוב כמה פעמים ידעתי וכתבתי וסימנתי –
וכתבתי וקראתי ולמדתי ושוב קראתי ושוב קראתי.
מתחילה פיסקה, ובתוך משפט או שניים, שוכחת את הרעיון הראשוני שהיה
להרף עין כל כך צלול ונהיר וברור ואופס…….נעלם למעמקים.
ואין לי שום דרך לשלוף אותו משם.. "

(מתוך "הפרעת קשב. עדות אישית" חלי גולדנברג)

 

מדוע וכיצד הופך אדם נורמטיבי לעבריין? האם ניתן להעריך מה הם הגורמים שיגרמו לילד לסטות מדרך הישר ולפתח קריירה עבריינית מגיל ארבע עשרה? שאלות אלה, שעדיין אין להן תשובות מלאות ומקיפות, הן בין הנושאים החשובים הנחקרים בתחום הקרימינולוגיה והפסיכולוגיה. עמלה עינת ותומר עינת ניסו לחקור קשר אפשרי בין עבריינות לליקויי למידה. בספרם "כתב אישום – ליקויי למידה, נשירה ועבריינות" הם מצביעים על שכיחות גבוהה משמעותית של לקויי למידה בתוך אוכלוסיית העבריינים הכלואים. המחברים – ד"ר עמלה עינת, וד"ר תומר עינת הם חוקרים מתחום מדעי החברה. ד"ר עמלה עינת היא ראש תחום הטיפול הרגשי במרכז התמיכה לסטודנטים לקויי למידה במכללה האקדמית תל חי, וד"ר תומר עינת הוא חבר סגל בכמה מכללות ומרצה באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת חיפה.
המחברים מסבירים כי ליקוי למידה הוא "סינדרום נוירולוגי", רוצה לומר תופעה שאינה מוגדרת כמחלה. הסינדרום המופיע ברמות שונות של חומרה יכול להיות מולד, או כתוצאה מתאונה או מחלה. תלמיד הסובל מהסינדרום עשוי להיות בעל יכולות עיוניות גבוהות מהממוצע, אך יחד עם זאת הם מתקשים במיומנויות למידה בסיסיות, דבר הגורם להם להישגים נמוכים משל בני גילם.

המחברים בחרו בשתי שיטות מחקר משלימות. הראשונה, כָּמוּתָנית, בה עוברים מדגם של אסירים אבחון מקיף על ידי מאבחנות מקצועיות. (האסירים כולם התנדבו למחקר, ולא הובטחה להם אף טובת הנאה). התוצאות הצביעו כי בעוד שבאוכלוסיה הכללית אחוז הסובלים מליקוי למידה הוא בין עשרה לחמשה עשר אחוזים, באוכלוסיית המדגם היו כמעט שבעים אחוזים לקויי למידה או סובלים מהפרעות קשב וריכוז, או שניהם. חשוב להדגיש: אין במחקר כדי להוכיח שרבים מבין לקויי הלמידה הופכים לעבריינים, אלא שנוכחות של ליקוי למידה בילד היא גורם סיכון משמעותי.
את המחקר הכמותני השלימו הכותבים בסדרת ראיונות עומק עם האסירים על ההיסטוריה הלימודית שלהם. הראיונות מעלים תמונה עגומה ביותר: ילדים שלא טופלו כראוי והוזנחו על ידי מערכת החינוך שבחרה להרחיק אותם ולא לטפל בהם. הכישלונות הלימודיים בגיל צעיר, מסבירים המחברים, יוצרים אצל הילד דימוי עצמי נמוך. המחברים אינם מתנערים מהאחריות המוסרית המוטלת לפתחם של העבריינים שחטאו ונכלאו, אך מציבים בפני החברה כתב אישום חריף על חוסר יכולתה, או רצונה, של מערכת החינוך בישראל להתמודד עם ההשלכות החברתיות הקשות של לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. על אף שפופולארי הרבה יותר לקרוא להחמרת הענישה והגברת ההרתעה, הרי שמהמחקר הזה עולה כי לפחות בחלק מהמקרים, טיפול נאות בבתי הספר יכול למנוע עבריינות בצורה יעילה הרבה יותר.

כיום ישנן מספר שיטות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. אחת מדרכי הטיפול האפקטיביות היא מתן ריטאלין, או תרופות פסיכיאטריות אחרות. תרופות אלה ניתנות אחרי איבחון  מקיף, בפיקוח רפואי צמוד, ובמקרים רבים בשילוב עם טיפול רגשי. סח לי פעם ידיד, פסיכיאטר ילדים במקצועו, כי למרבה הצער ישנם אנשים הסבורים שטיפול תרופתי לילדיהם מטיל עליהם סטיגמה כזו או אחרת, ובשל כך הם נמנעים מלהיזקק לטיפול תרופתי.
אחרים, מאמינים לכזביהם של אנשי כת הסיינטולוגיה שאינם בוחלים בשיטות כדי להשמיץ ולהכפיש את הפסיכיאטריה המודרנית. בישראל הם פועלים באמצעות "אגודת מגן לזכויות אנוש –  חוקרת וחושפת הפרות זכויות אדם בידי פסיכיאטרים". האגודה הזו, מיסודה של הכנסייה הסיינטולוגית, נחזית להיות עמותה הדואגת לרווחת העם והעולם ומפרסמת מעת לעת פמפלטים בגנות הרפואה. מדי פעם הם מצליחים להטעות גורמים שונים. כך למשל הפיצו ידיעה על "זינוק מדאיג בצריכת ריטאלין במוסדות החינוך התורניים" והסבירו זאת בעובדה הידועה שלפיה

 "עומס הלימודים במוסדות התורניים, שכולל, למעשה, עוד שתי שפות לפחות: לשון הקודש וארמית, מאפשר לפסיכיאטריה לכבוש בקלות את ליבם של מורים ומחנכים שלא מצליחים להתמודד עם קשיי הלמידה הרבים בדרך חינוכית טהורה".


דברי ההבל הללו הם ציטוט מדויק מתוך הפרסום, מלה במלה. דומני שהם מעידים על איכות טיעוניה של האגודה הזו. 
לקות למידה והפרעות קשב וריכוז הן תופעות מתעתעות. מי שאינו מומחה לדבר מתקשה לזהות שלילד קשיים "אמיתיים" והוא נתפס כעצלן או כחסר יכולת אינטלקטואלית. אם לא די בכך,  מעת לעת נשמעים קולות כנגד הגישה המבקשת לאבחן ולטפל ליקויי למידה בטענה שהיא מקדשת את הקושי וגורמת לילדים לא להוכיח את יכולתם האמיתית. בעיני אלו דברים שאין בהם ממש. אני עצמי מרכיב משקפיים במספר גבוה מאד. אודה ולא אבוש –  התמכרתי למשקפיים וחיי אינם חיים בלעדיהם. האם עדיף היה שאשחית את זמני על התמודדות עם ליקוי הראייה שלי? לולי הייתי מאובחן בילדותי המוקדמת כבעל קשיי ראיה לא הייתי לומד לקרוא, ובודאי שלא הייתי יכול לכתוב טור זה שלפניכם.דברי ההבל הללו הם ציטוט מדויק מתוך הפרסום, מלה במלה. דומני שהם מעידים על איכות טיעוניה של האגודה הזו.

כתב אישום – ליקויי למידה, נשירה ועבריינות, עמלה עינת ותומר עינת, עם עובד, 2006, תשס"ז, 176 עמ', 78 ₪

התפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון "הצופה"

6 Comments

  1. יש טוענים שעדיף טיפול לחיזוק שרירי העיניים על משקפיים, אני עצמי מתלבטת בעניין, אבל לא נראה לי שמוצדק להיות נעול דוקא על פיתרון מסוים.

    גם לגבי ליקויי למידה – בעבר טיפלתי בילדים לקויי למידה, ונוכחתי שאפשר לפחות בחלק מהמקרים להתקדם הרבה בטיפול יחידני בילד, גם בלי שימוש בתרופות. אבל יותר זול לתת תרופות מאשר להחזיק מערכת של מורים וסייעות עבור ילד יחיד.

    בשורה התחתונה, כמה עצוב, הכל עניין של משאבים.

  2. החגב עמוד יציב

    על "נפלאותיה" של הכת הזו שנקראת סיינטולוגיה:
    http://www.xenu.net
    http://www.whyaretheydead.net
    http://www.youfoundthecard.com/
    חפשו בגוגל operation sbow white
    opreation freak out

    לנושא הפוסט הזה-כדור שני,ואולי שלישי ללקויות למידה , אני מעיד על כך בעצמי שיש חשיבות עצומה מכל הבחינות לאבחון ולטיפול נכון בלקויי למידה בכל הרמות.

    קודם כל ולפני כל דבר זוהי הזכות האלמנטרית שלנו בתור לקויי למידה-והורים לילדים לקויי למידה- לדרוש את הטיפול והאבחון הנכונים לנו ולילדינו ללא החשש מפני מיני כתות פסיכוטיות ו"דורשי שלומנו" שהם בעצם דורשי רעתנו בכל מקרה.

  3. פינגבק:שלמה בר וריטה, תכניות רדיו, תאונות אופניים, וגנרל מבולבל – טור ליום ששי | ספר חברה תרבות

  4. חן

    האם והיכן ניתן למצוא את הרשימה הביבליוגרפית של המחקר?
    בפרט, האם ישנם מחקרים שמצביעים על מאפיינים מוקדמים שקשורים לנשירה מבית הספר, בקרב ילדים עם הפרעות קשב?
    תודה,
    חן

התגובות סגורות.