נושא הירידה אינו יורד מהכותרות בישראל. לפני כמה שבועות הכריז משרד הקליטה על תכנית להענקת הטבות לישראלים חוזרים. הכרזה שעוררה מחדש את הטענה שעדיף להשקיע בישראלים שנשארו כאן, ולא באלה שבחרו לעזוב. אחת הטענות בשיח הציבורי הכלכלני היא שצריך להמשיך ולהפחית מסים כדי למנוע "בריחת מוחות" ועזיבה של "ישראלים איכותיים" לחו"ל. תפיסה הממיינת את הצורך בתושבים על פי השכלתם ותרומתם לכלכלה.
באחת ההומורסקות של אפרים קישון, שהפכה למערכון מפורסם בביצוע "הגשש החיוור", מגיעים שליחי עליה לביתו של ישראלי. הוא מבטיח להם שהמשפחה כבר בתהליכי חזרה לארץ, מיד כשרפי יגמור את הקולג'. ובן כמה רפי, הם שואלים בשמחה. בן שלש, הוא עונה.
נראה כי הביטוי "כשרפי יגמור את הקולג' יחד עם אמירתו המפורסמת של רבין אודות היורדים כ"נפולת של נמושות" הם שני אלמנטים תרבותיים שכל ישראלי, בין אם הוא גר בארץ ובין אם עזב אותה, מכיר ומתייחס אליהן. מתוך הסכמה או מתוך שלילה. 
רוני פלומן, ישראלית שחיה בסן פרנציסקו במשך שבע שנים, מספרת בספרה החדש "ארעיים וקבועים – הקהילה הישראלית באזור מפרץ סן-פרנסיסקו", את סיפורם של ישראלים, אנשי היי טק ואקדמאים ברובם, שהתרכזו באזור. פלומן אינה עוסקת בישראלים שאינם יהודים, בסטודנטים, או בשוהים בלתי חוקיים. גיבוריה הספר הם אנשים שהיו ברמה סוציו אקונומית גבוהה בישראל, והם יותר מהממוצע בארצות הברית.
ספרה של פלומן מורכב מעשרים קטעים, המבוססים על ראיונות שערכה המביאים את סיפורם של ישראלים, בתוכם את סיפורה שלה עצמה.
פלומן מחלקת את הסיפורים לשלש קבוצות – "ארעיים", "מהגרים" ו"שבים". הארעיים הם אלה שחיים בתודעה של ארעיות, גם כששהותם מתמשכת. את מונח ה"ארעי" טבע הסוציולוג האמריקני פול סיו.לדבריו המהגר הארעי שולט במידה מספקת בתרבות הארץ אליה היגר, אך אינו מתערה בה וחייו החברתיים והתרבותיים מתייחסים לארץ המוצא. הוא מתייחס לשהותו כאל משימה שעליו להשלים, ולא אל תכנון מהלך חיים שלם בארץ אחרת. הארעי משתלב בקהילה של אנשים כמותו ולא בקהילות בארץ היעד, ושומר על קשר עם קהילת המקור שלו באמצעות נסיעות מעת לעת.
פלומן טוענת שדפוס ה"ארעי" מאפיין את הישראלים בעמק הסיליקון, רוב האנשים בספרה של פלומן השתייכו לקבוצת ה"ארעיים" במשך תקופה לא קצרה, חלקם הפכו למהגרים וחלקם שבו ארצה. בדרך כלל מדובר במשפחה שהגיעה בעקבות הצעת עבודה שקיבל הגבר במשפחה, או לימודים מתקדמים ותחושתם היא שעזבו את ישראל לצורך השלמת משימה תחומה בזמן. לעתים המשימה מסתיימת, או מתרחבת והשהות הולכת ומתארכת. שיקולים של אפשרות לקבל רישיון עבודה קבוע ("גרין קארד"), וחוקי מס שונים משפיעים על משך השהות.
אין הרבה שמחה בסיפורי הישראלים בסן פרנציסקו. אין כאן סיפורו של הישראלי ש"עשה את המכה", או סתם שמחה פשוטה. אבל מסתבר שכך טיבה של עקירה מארץ לארץ, בין אם היא הגירה, ירידה ואפילו עליה. הקשיים מתגברים כשהדור השני גדל, ומגבש לעצמו דעה. (תיאור ספרותי מרתק לתופעת הדור השני יש בספרה של ג'ומפה להירי "השם הטוב" בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע סרט המבוסס על הספר המצויין הזה). פלומן מספרת מה קורה במשפחות ישראליות בהן רפי לא ממש רוצה ללכת לקולג' ומעדיף את גולני במקום. על משפחות בהן ילדה אחת הופכת "אמריקאית" ואחרת "ישראלית". פלומן מספרת על התמורות במעמדה של האישה במשפחות אלה. בחוג החברתי ממנו באו בישראל, הנשים עובדות במשרות מכניסות ומאתגרות. עם המעבר בעקבות הגבר במשפחה, הן מוצאות את עצמן כ"נשות סטארבאקס" – נשים המטפלות בבית ובמשפחה, ומוותרות על התפתחותן המקצועית שנקטעה עם המעבר.
הספר מרתק ומעניין, אוסף של סיפורים אישיים המציגים אותה סיטואציה במגוון של נקודות מבט המייצרות את הדומה והשונה. עם זאת, פלומן לא ערכה מחקר של ממש, אלא הביאה אוסף של סיפורים מענינים. כמי שתחום ענינו הוא סוציולוגיה, חסר לי עומק תיאורטי לספר, שיבאר ויפרש את התופעות מתוך התייחסות לידע המחקרי ולעבודות שנעשו בתחום.אבל לא כל אחד חייב להיות סוציולוג, ומותר גם לספר סיפור.
רוני פלומן אינה משתמשת במונח ההיררכי "יורדים" המשמש לגנאי, ובמקומו משתמשת במונח "מהגרים". לדבריה היא אינה רוצה להיות שיפוטית בקשר אליהם, אלא לספר ולייצג את תפיסת עולמם. הבחירה הזו, בלשון כביכול ניטרלית, משקפת בתוך הקונטקסט הישראלי עמדה אידיאולוגית, לפיה כל אדם רשאי לבחור לעצמו את מקום מגוריו באשר יחפוץ, ומתנגדת לגישה הרשמית הישראלית לפיה הגירה מהארץ היא דבר שלילי, שיש להיאבק בו ולצמצם את היקפו. פלומן טוענת שהנתונים המופצים בישראל אודות מספר היורדים מוטים כלפי מעלה באופן מופרז.
פלומן רוצה להפוך את הספר, ובתוך כך את היחס לישראלים שעזבו את ישראל ל"כלל אנושי" להתייחס להגירה כתופעה תרבותית חוצת עמים, כך שלעתים היא מתעלמת מהקונטקסט הישראלי המיוחד, ואת היחס לישראלים בחו"ל שנראה כי השתנה במשך השנים.
ספרה של פלומן יכול לתת נקודות מעניינות למחשבה על תהליך העזיבה והחזרה של ישראלים. ומתוכו גם לבחון את טיבן של תכניות ההחזרה למיניהן. הספר מעורר שאלות על טיבה של הישראליות, על לאומיות בעולם שהופך גלובלי מצד אחד, אך מעודד לאומיות לוקאלית מצד שני. מדוע להישאר כאן, האם לעזוב פירושו בגידה ביעוד, או רק להשאיר מאחור את המשפחה והחברים?
לפני כשנה וחצי, קצת אחרי שסיימה לכתוב את הספר חזרה המחברת עם משפחתה לישראל.
ארעיים וקבועים – הקהילה הישראלית בסן פרנציסקו, רוני פלומן, הוצאת כרמל, 2007 תשס"ז, 240 עמ', 84 ש"ח
יתפרסם בסוף השבוע בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון "הצופה"