בשבוע הספר האחרון קניתי את "מדע רע", ספרו של בן גולדייקר. קראתי עליו כתבה באתר גלובס, וחשבתי שאוכל ללמוד ממנו דבר או שניים. ובכן, למדתי – אבל לא בדיוק מה שציפיתי. גולדייקר, רופא ועתונאי מקדיש את ספרו למלחמה במה שהוא קורא "מדע רע". בניגוד לשם המבטיח, הוא לא מספר על כשלים במדע, אלא על העובדה המצערת שיש אנשים רשעים ונוכלים שמוציאים את דיבת המדע רעה. אם כולם היו מלומדים, שום דבר מזה לא היה קורה.  החצי הראשון של הספר מוקדש למלחמה בכמה דמויות בריטיות, שהפיצו תרופות אליל ונלחמו בתרופות "אמיתיות". ענין מטריד באמת, אך קצת חסר חשיבות לקורא ישראלי. הוא ממשיך ומדבר מעט על שימוש בגלולות כפתרון לבעיות חברתיות, וחוזר להלחם בפלוני – פרופסור הולפורד. ואז הוא נח קצת, מקדיש שלושים עמודים להצגת בעיות ברפואה הממסדית ובתעשיית התרופות, בעדינות על גבול האפולוגטיקה. את יתרת הספר הוא מחלק בין הסברים שטחיים אודות סטטיסטיקה למלחמה בתקשורת. הספר ערוך בצורה רשלנית, אין קשר בין פרק לפרק והוא חוזר בטרחנות על טיעוניו בצרוף התחכמויות שמוציאות שם רע לשנינות הבריטית מהאגדות.

להמשך »

| אין עדיין תגובות. »

10הבלוג הזה עלה לאוויר ביום העצמאות לפני עשר שנים. כתבתי אז על ג'ורג' אורוול ועל יום העצמאות. זה היה במסגרת פרויקט "רשימות" מיסודם של אורי ברוכין ,ירדן לוינסקי  ואילן גליני  הזכורים לטוב. אמנם, אחרי שנים אמר לי אורי  כי הפרויקט היה עבורי "הנוצה של דמבו" ולא יותר מזה. אך הוא היה נדיב והמעיט בחשיבותו של המיזם לכתיבתי שלי ולכתיבה ברשת  העברית בכלל.

הבלוג נקרא אז "קראתי ספר" על שם הטור שהיה לי בעתון "הצופה"  היומי שאינו עוד. לאחר כמה שנים, יחד עם השינוי בפרויקט רשימות קראתי לו "ספר חברה תרבות", על שמו של הטור שהיה לי במוסף הספרים  במהדורת השבת של עיתון "הצופה" שגם הוא אינו עמנו (בעריכתה של ידידתי הותיקה חיותה דויטש תבדל"א)

עם השנים תחומי העניין שלי השתנו. הייתה תקופה שכתבתי בה על אופניים, ולאט לאט נטשתי את הכתיבה על ספרים של אחרים. כיום אני כותב יותר על כלכלה וחברה, ועל ספרי עיון. ימי כתיבת הטור בעתון הביאו אותי לכתיבה רצופה ומתמדת, היום זה קצת אחרת, לצערי על אף שאני מקפיד להמשיך ולכתוב בקביעות. גם מקומם של הבלוגים בעולם השתנה, עם עלייתם של פייסבוק טוויטר ושאר ירקות. וגם אני הזדקנתי בעשר שנים שלמות.

נרימה דגל ונחגוג כולנו יום הולדת את פרעה. תודה לכולם, ולאשתי אהובתי שתמיד תמכה ועודדה. תודה לכם הקוראים לאורך השנים ולכל אלה שכבר יבואו, ולתפארת מדינת ישראל.

| 3 תגובות »

עצמאות 68

תם יום הזכרון וערבו והנה יום העצמאות ה 68 למדינת ישראל.

בשנה שעברה אמר נשיא המדינה, והדברים יפים אף היום ממש

לא אנשי מלחמה אנחנו, לא צמאי דם יצאו בנינו אל הקרב. לא בקיץ הזה, לא באילו שלפניו, ולא לדאבוננו, באלה שעוד, חלילה, נכונו לנו. נכפה עלינו להילחם. גם על ילדינו נגזר להמשיך ולאחוז בנשק כדי לשמור על גבולותינו, כדי להגן על בתינו, על המפעל המדהים שבנינו כאן.

צר לי על מי מחברי הרואים עצמם מאמינים וכופרים בטובתו של הקב"ה, על אחרים שמטעמים אחרים מאסו ארץ חמדה וגם על אלה שחלומם לתקן עולם, לעתים מעוור את עיניהם מלראות.

 

א כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.  ב מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.  ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל  עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.  דעוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.  ה כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. ו כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהוָה אֶת-עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.  ז הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו  קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה.  ח בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ  כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.  {ס} ט שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ.  י כִּי-פָדָה יְהוָה אֶת-יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ.  יא וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב יְהוָה עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד.  יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.  יגוְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת-טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם-יְהוָה.  {ס} יד כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.  {ס} טו כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

ירמיהו פרק ל"א

| אין עדיין תגובות. »

משה סעדה. תשכ"ד-תשמ"ד

משה סעדה

משה היה חבר לפלוגה, הכרנו בתחילת הטירונות. הוא היה איש צעיר ובעיקר מצחיק. הוא נתן כינויים משעשעים לחלקי הטנק, וידע לספר בדיחות על חשבון המפקדים ששלחו אותנו לרוץ מסביב לעצים, וברוח טובה צחק עם החברים במהלך האימונים. ביום ט' בכסלו תשמ"ד (15.11.1983) באחד מהאימונים האחרונים לפני סיום ההכשרה והעליה ללבנון, הוא נהרג בתאונת-אימונים. בן 19 היה במותו.

וכך נכתב עליו בדף "יזכור"

בן שושנה וסעיד, נולד ביום י"ד בניסן תשכ"ד (27.3.1964) ברחובות. הוא היה בן למשפחה מסורתית שעלתה מתימן בשנת 1931 והשתקעה ברחובות. משה קיבל חינוך מסורתי. הוא התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "מוריה", ולאחר שסיים שש כיתות עבר לחטיבת הביניים. משה המשיך ללמוד בישיבת "שער אברהם" ובישיבת "מבשרת ציון", השלים את לימודיו התיכוניים במגמה הומנית, והצטרף לישיבת-ההסדר "קרני שומרון". במסגרת הישיבה התגייס לצה"ל ושירת בחיל-השריון.

משה הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית הקברות ברחובות. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. שמו הונצח במפעל שהוקם בישיבת ההסדר בקרני-שומרון.

 

 

קדיש על הרוגי ארץ ישראל/ ש"י עגנון

מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו מוציא חיילותיו להרוג וליהרג ספק אוהב את חיילותיו ספק אינו אוהב את חיילותיו, ספק הם חשובים בעיניו ספק אינם חשובים בעיניו, ואפילו חשובים בעיניו חשובים בעיניו כמתים, שכל היוצא למלחמה מלאך המות כרוך בעקבותיו ומתלווה לו להרגו. פגע בו חץ או סייף או חרב או שאר מיני משחית ונהרג מעמידין אחר במקומו, ואין המלך מרגיש בחסרונו, שאומות העולם מרובים וגייסות שלהם מרובים. נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו.

אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים, לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כליגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך.

לפיכך אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום, בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, שאם מלכותו גלויה בעולם- שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם.

אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו.

לפיכך אחינו כל בית ישראל, כל המתאבלים באבל הזה, נכוון את ליבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול, יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותא וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכן כל הפרשה כולה. ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן.

| תגובה אחת יחידה ותמה »

גדול/קטנה

לחצות נהר פעמיים"גדול?"
"קטנה?"
"הכול מים שחורים."
"עוד קצת. חוזרים למים גבוהים. מים נקיים."
"עכשיו מים רעים. צוואר קשה. זנב עוצר."
"אסור עוצר."
"הכול עוצר."
"אז הפוך, מהר, רחוק ממים שחורים. לשם."
"שם לא מים."
"כן מים. מים קטנים. מים חלקים. הנה. פה."
"גדול?"
"קטנה?"
"מים מוזרים."
"כן. קודם מלוחים, עכשיו מתוקים."
"איזה מים כדאי?"
"לנו כל מים טובים."
"אבל לא מים שחורים."
"לא מים שחורים. "
"רעבה. במים שחורים רק דגים שחורים."
"מוצא אוכל. פה מים צרים. מים נמוכים. להישאר למטה."
"גדול?"
"קטנה?"
"מים חדשים. שומר?"
"שומר תמיד, שומר מזמן שבתוך ביצה."

(מתוך הספר, עמוד 13)

 

להמשך »

| אין עדיין תגובות. »

רשומות מוקדמות »