11 במאי, 2012 מאת גלעד סרי-לוי
הרב שמעון גרשון רוזנברג (תש"י – תשס"ז) המוכר בראשי התיבות של שמו הרב שג"ר, היה הוגה דתי נועז ומקורי. הרב שג"ר הקים את ישיבת "שיח" ועמד בראשה יחד עם הרב יאיר דרייפוס יבדל"א. לצערי, לא זכיתי לשמוע משיעוריו, אך בני אריאל למד בישיבתו, וכך גם כמה מידידי ומקרובי משפחתי. הרב, בעת מחלתו הקשה, ביקש מבחירי תלמידיו לאסוף ולערוך את כתביו ולפרסמם. בעקבות בקשתו הוקם "מכון כתבי הרב שג"ר", שנטל על עצמו "לחשוף חלקים נרחבים של עולם היהדות בארץ ובגולה לתורתו הייחודית של הרב שג"ר, ע"י תרגום כתבים, הפקת תקליטורי שמע של שיעורים ודרשות, אירוח כנסים, פורומים והרצאות, והפצת דרכו המיוחדת באמצעות אתר האינטרנט של המכון." שני ספרים, שהם קבצי מאמרים ערוכים, יצאו לאור לאחרונה בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר. הראשון שבהם הוא "ביום ההוא דרשות ומאמרים למועדי אייר" בעריכתו של ישי מבורך.
להמשך »
|
אין עדיין תגובות. »
6 במאי, 2012 מאת גלעד סרי-לוי
כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא אֶת מַכְאוֹבוֹ
לְעֵת יֹאבַד לוֹ כּוֹכָבוֹ.
אִם אִישׁ רַךְ רוּחַ הוּא מְאוֹד
יַכֶּנּוּ שֶׁבֶר, יַךְ בּוֹ שֹׁד,
אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר
לֹא יִשְׁבְּרוּהוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר.
"נגן עוגב" מאת יעקב אורלנד
אופניים הם לכאורה דבר פשוט מאד. שני גלגלים, מושב, כידון שרשרת פדלים וזהו פחות או יותר. מסתבר שלא כך הוא העניין, יש בעולם לא מעט סוגים של אופניים. למטרות ספורטיביות יש שני מינים עיקריים. אופני כביש – ספורט בו רוכבים עשרות קילומטרים בכל פעם. אומרים שזה מסוכן, כי יש משאיות. ואופני הרים – ספורט בו רוכבים קצת ומיד מתפנים לחדר מיון ומשם למחלקה האורתופדית.
להמשך »
תגים: אופניים למתחילים, גבריות, המבט, יאן אולריך, יחסי העברה, לאנס ארמסטרונג
|
4 תגובות »
3 במאי, 2012 מאת גלעד סרי-לוי
הספר הזה בא לענות על צורך שאין לו מענה. אם לא לתת פשר לייסורים – הרי לתת להם הכרה, חברה וחברות. לתת כוח לאדם שמתמודד לראות שגם אם הוא לבד, הרי שהוא ביחד. גם אם הוא סובל, הרי שיש במאבקו נצחון. [---] גם אם אין הסבר, הרי שיש תוכן.
(מתוך הפתיחה לספר)
ברגע זה, בו אתם קוראים את אשר לפניכם, מת מישהו בבית החולים. באותו בית חולים ממש נמצאים עכשיו אנשים ונשים שהפכו לחולים וחולות וחייהם אינם כשהיו, ובתוכם לא מעטים היודעים לפתע שזמנם קצוב, קצר, ומה שרצו לעשות כבר לא יעשה, מי שרצו להיות כבר לא יהיו, וכל מה שהם מבקשים הוא עוד זמן קצר, פעוט בעולם הזה, ובקרוב יהיו לזיכרון. אחרים, כאביהם מכים בהם כל כך עד שכל משאלתם היא למות. בית החולים אינו רק מחלקת יולדות, ולא כולם באים לבקר, מודדים לחץ דם ומקבלים טיפול מרופאים פוטוגניים ויוצאים בריאים ושלמים. וגם בבית הקברות לא כולם ישישים שבעי ימים שהלכו במיתת נשיקה.
כזה הוא העולם, ונדמה כי מאמצים תרבותיים עצומים מושקעים במשימה הבלתי אפשרית להעלים עובדות אלה מידיעתנו, ולמנוע מהן להיות נוכחות. לתחום אותן לימי זיכרון אישיים ולאומיים, ובכך אולי לאפשר לנו את אשליית האופטימיות ולאפשר לבני המזל שחייהם נעימים לשכוח למשך זמן מספיק את הידיעה הברורה שמקרה אחד יקרה את כולם, ואין בית אשר אין בו מת.
להמשך »
|
תגובה אחת יחידה ותמה »
25 באפריל, 2012 מאת גלעד סרי-לוי

א כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל. ב מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. דעוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ. ה כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. ו כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהוָה אֶת-עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. ז הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. ח בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. {ס} ט שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. י כִּי-פָדָה יְהוָה אֶת-יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. יא וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב יְהוָה עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. יגוְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת-טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם-יְהוָה. {ס} יד כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. {ס} טו כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. (ירמיהו פרק ל"א)
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ:
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. (דברים ל, ד) וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. (דברים ל, ה) וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. (דברים ל, ו)
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ, וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ.
הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה,
אָמֵן סֶלָה.
|
אין עדיין תגובות. »
24 באפריל, 2012 מאת גלעד סרי-לוי
סמל שני מדחת יוסף مدحت يوسف בן פרחה וסלמאן. נפל ב' בתשרי תשס"א, 01.10.2000.
נולד ביום 5.1.1981 בכפר הדרוזי בית ג'אן. אח צעיר לשהרבאן, היאם, סיהאם, פירוז, מהדי, ראמז, רמזיה ומג'די. מדחת גדל במשפחה חמה, תומכת ואוהבת, וזכה בחום ואהבה מבני המשפחה המצומצמת והרחבה ומכל הסובבים אותו.
מדחת גדל והתחנך בכפרו בית ג'אן ובכל שנות לימודיו היה תלמיד מצטיין. בבית-הספר היסודי בלט חברתית ותרבותית וזכה בשבחים רבים ממחנכיו וממנהל בית-ספרו בטקס סיום הלימודים. גם בחטיבת-הביניים המשיך להצטיין. אישיותו הכובשת חיבבה אותו על עמיתיו והביאה לבחירתו למועצת התלמידים. הוא סיים את לימודיו במגמה הריאלית-כימית בתיכון כהרגלו בהצטיינות ובידו תעודת בגרות מלאה. מדחת היה נער חברותי ופעיל, שחבב צחוק והומור. הוא היה חבר בלהקת מחול דרוזית שרקדה דבקה והופיע במסגרתה באירועים בסקטורים שונים ברחבי הארץ.
מדחת ניחן בלב חם ורחב, ואהב לסייע לסובבים אותו. באמצעות לשכת הרווחה בכפרו תמך באוכלוסייה חלשה: סייע לקשישים בצביעת בתיהם ובשיפוצם, והסיע תלמידים פגועים שכלית למועדון שבו למדו, ואף סייע למוריהם. מדחת פעל למען השלום, השתתף בגדנ"ע והיה "נאמן נוער" ב"נוער אומר לא לסמים".הוא הקדיש את שעותיו הפנויות למחשב, לטיולים ולצפייה במשחקי כדורגל של קבוצת "מכבי חיפה", אותה אהד.
|
3 תגובות »